את ה 123 הללויה לפי מנהג אבותינו, מארי פירט אחת לאחת למצוא חשבון, בהלכות מגילה לחנוכה, ג, יג, הערה ל, עמ' תתסה - ו, גם לפי רבינו יש קכ"ג הללויה, אלא שמארי כתב (שם): "הן אמת שבהכרח יש שינוי קל בין מנהגנו למנהג רבנו שהוא כרבי, כיון שבמנהגנו לענות הללויה עד הסוף". ובהלכות חמץ ומצה, ח, ה, כתב מארי את המחלוקת בין ב"ש ובין ב"ה ביחס למנין הפרקים בתהלים, ואת מנהגנו כב"ש לענין מנין הפרקים, וכב"ה לענין קריאת ההלל בליל הסדר, וכתב שם: "ושם (בהל' חנוכה) אבאר, שאין מנהגנו בחלוקת קטעי ההלל כדעת רבינו". כך יוצא, שלפי רבינו, יש שוני ממנהגנו בקטעי ההלל, בגלל שפסק כרבי, כפי שהובא בסוטה, לא, תנא, רבי כופל בה דברים, ור' אלעזר בן פרטא מוסיף בה פרטים, מאי מוסיף? אמר אביי, מוסיף לכפול מאודך ולמה". וכתב מארי, בהלכות מגילה וחנוכה, שם, הערה כח, שמנהגנו כר' אלעזר בן פרטא, שאנו כופלין כל פסוק מאידך ולמטה, ולפי רבינו, לא כל הפסוקים באותו מזמור כופלין רק מה שפירט רבינו, אנא ה' הושיעה נא וכו' ולפני כן - לא. וכך יוצא, ש"ברור, אם כן, כי חלוקת ההלל במנהג רבינו שונה מחלוקתו אצלנו". אבל הדבר פשוט שהיה לו לרבינו, לפי חלוקתו קס"ג הללויה, כפי שכתב בהלכה.