כבוד הרב שלום וברכה יש לי שאלה קצת סבוכה ואין בכוחי להכריע מכמה סבות. אני בחורה חרדית בת עשרים, בשלב המוכר של "שידוכים". אני מציינת את העובדות האלו כדי לסבר את האוזן על הרקע שלי. למדתי באחד הסמינרים הכי טובים שיש, גדלתי במשפחה אוהבת, חמה ותומכת, מכל הבחינות. בשנה האחרונה עברתי הרבה בהשקפתי האמונית, הרבה מעבר למה שלימדו אותי בסמינר, הרבה מעבר למה שלמדתי בבית. בין כל התהפוכות הכרתי בחור, באינטרנט. דרך בלוג. הוא בחור דתי חוזר בתשובה ( ברסלב) החרדים יגדירו אותו מזרוחניק- כי כך הוא נראה. אני לא מגדירה אותו וגם הוא לא. אם יש משהו שאני לא רוצה, זה להנשא ל"ישיביש" מיובש. אסור לקטרג חלילה, אבל יש כל כך הרבה בחורים שלומדים בישיבות שחורות עם חליפה ומגבעת, אבל הם לא יודעים תורה מה היא, ומה זה יראת שמיים או התקרבות לה', או פשוט יותר, מצוות תשובה. הם בעצם סטודנטים שצריכים לעמוד בהספקים יומיים. אני לא רוצה בעל כזה, אני לא רוצה ילד כזה. אני רוצה מישהו שיש לו אש. מישהו שיחזק אותי בעבודת ה'. הרב בטח יודע שיש הגדות לכל מגזר. "חרדי", "דתי לאומי"... וההגדרות האלו מבדילות בין שמיים לארץ. יכול להיות שההרגשות שלי "מקולקלות", יכול להיות שאני טועה בכל, אבל אני מרגישה שזה אמת. שהוא אמת. שאני רוצה לחיות עם כזה בנאדם. את השאלה הזו לקח לי הרבה זמן לשלוח, כי זה לא קל לבחורה שכמותי להתעסק בעניינים האלו. אבל אני מחפשת תשובה, וגדלתי על קרבה לצדיק. אני רוצה תשובה. אני רוצה כיוון. אני יודעת שלרב יש השקפה נכונה בגבול העדין הזה שעובר בין "חרדיות" ל"מזרוחניקיות", ואני אשמח לשמוע דעת תורה מכבודו (ודווקא מכבוד הרב!) השאלה.. האם זה נכון לעזוב את הדרך בה חונכתי כדי להדבק בו ובדרך שלו? לזנוח את מה שגדלתי עליו, להחשב כאחת שירדה מהדרך "רק כי אין לה פאה ולבעלה אין מגבעת"... להיראות מזרוחניקית כלפי חוץ, אבל בעצם לעבוד את השם. באמת. אני לא מחפשת פתח להקל על עצמי, להיות פחות צנועה חלילה או דברים מעין אלו, אני פשוט מרגישה שהוא בחור שאני צריכה לחיות איתו כל החיים. (והרי זה מה שצריך להרגיש. לא?!) אני לא יודעת אם שאלתי את השאלה הנכונה, אבל אולי הרב יוסיף בי דעת.