1-2. אכן יש מדרשים שדרשו שאחרי מיתתם של הצדיקים הם קדושים. ודרשה זו התקשרה לדברי חז"ל במסכת חולין, ז, ב, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. אבל אין לאותן דרשות קשר עם הביקור בקברות צדיקים. ולא עם הדלקת נרות לצדיקים. שהרי הקבלת פני רב היא מצווה, ויש בה תועלת רוחנית גדולה, אבל יש ובני אדם נזקקים לבקר בקברות צדיקים, כדי להכניע הלבבות, בשתיים:
א. לזכור שסופנו למות.
ב. להיחרד שמא נמות וטרם הרבינו זכויותינו כאותם צדיקים, ולהיפך אם יש ח"ו קטרוג בגין חטאים. והדלקת נר יש בה כח להשפיע על הנפשות, לצרוב בתודעה שתכלית האדם היא זיכוך נפשו. והנפש היא נמשלת לנר. נר ה' נשמת אדם. וזיכוך זה מעשה ע"י תורה ומצוות, שנמשלו לנר ולאור, שנאמר כי נר מצווה ותורה אור.
3. מותר. ומצווה לתמוך בכל עני, גם זה שאינו שמדקדק במצוות, וה' יסייעו לשוב בתשובה.
4. ההתרחקות מאפיקורסים היא מובנת מאליה, שלא ללמוד מהם, ולא לכבדם, באופן שאחרים ילמדו מהם. אבל יש מקרים שההלכה מתירה להחניף לרשע לצורך רבים, ובמיוחד לצרכים רוחניים.
5. מותר ומצווה לפנות לכל גן אירועים או לאולם, שיש בו עודפי מוצרים כשרים, וכדי לספק את העודפים לנזקקים.