הדבר הקובע הוא טובת הנער, לא רצונו ולא רצון המחנך. ולכן אם אתה יכול לעשות שימוש במידע שברשותך מהנער, לטובת הנער, במיוחד כשמדובר בהצלתו מדבר רע, גם מבלי לשתף את המחנך, או ההורים, זהו הדבר הנכון לעשות, כי אז לא מעלת באימון שלך כלפיו, ולא בהתחייבותך לאביך שבשמים לעמוד על משמרת נפשו של הנער. אולם אם אין לך יכולת להציל, ואם הסיכון הוא אמתי ומיידי, עליך לפעול בחכמה ובזהירות, כיצד להפעיל מי שיכול להציל את הנער, המחנך או ההורים וכיו"ב, תוך מאמץ עילאי, שלא יוודע לנער שאתה מקור ההדלפה, ואת כדי שתוכל בעתיד לפעול עמו, ולמענו. מבחינה עקרונית הלכתית, פעילותך כנ"ל היא בבחינת השבת אבידה רוחנית, ועל כך אמרו במקורות ההלכה, אם על השבת אבידה ממונית יש חובה, על השבת אבידה רוחנית לא כל שכן. וכשם שהתירו לשקר למען השלום, כך מותר לפעול בניגוד לידיעתו, ובניגוד לרצונו, של זה שזקוק להצלת נפשו, אם אין דרך אחרת לפעול מתוך ידיעתו ומתוך רצונו. הגע בעצמך חולה, צעיר, שחייו נתונים בסכנה, והוא ממאן ליטול תרופה מסוימת, ואין מדובר בחולה סופני, הדבר פשוט שניתן להערים עליו, ולתת לו את התרופה באופנים שלא ירגיש ובלבד שיצילו את חייו. כיוצא בדבר התירו לבעל הבית להטעות את הפועלים שחזרו בהם מן ההסכם ודרשו ממנו שכר גבוה יותר ממה שהוסכם, ויכול הוא כדי להציל ממונו, להבטיח להם יותר ממה שהסכים בתחילה, ולאחר עבודתם, לא ישלם להם התוספת שסחטו ממנו, משנה ב"מ, ו, א, הרמב"ם ושו"ע על אותה משנה.