תחילה סברתי שהקצפת נס קפה היא דלילה למדי, ולכן סברתי שאין בה גדר לישה. וגם אין בה גדר טריפה של משקין, וגם לא גדר יצירת קצף, ולא גדר לישה, כי אין גיבול כשמדובר בתערובת דלילה מאוד, ואין זו גם טריפת משקין, כי טריפת משקין לא נאסרה מדין גיבול ולישה, אלא מדין איסור הכנת משקה שאינו ראוי רק לבריאים, כדברי רבינו, שבת, כב, יא, מותר לערב יין ודבש ופלפלין בשבת לאכלן, "אבל יין ומים בשמן אפרסמון אסור, שאין זה ראוי לאכילת בריאים". ותערובת זו נקראת טריפה, עיין תוספתא, שבת, יב, יב, וכן הוא בדברי רבינו, מילה, ב, ז, "ואין טורפין יין ושמן" (בשבת, בשביל המילה), וכאמור, טריפה זו, אינה משום שיש בה סרך של לישה וגיבול כמו דברי רבינו, שבת, כב, יב, "חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש, ולא יטרוף אלא מערב", וטריפה זו אסורה משום שהיא סרך של גיבול ולישה, ולא כמו שכתב מארי, אות כד, משום עובדין דחול. כמו טחינה וחילבה. ואין אנו חוששין ליצירת קצף כדין נולד. וכל הנ"ל אמת. אלא שהנס קפה שמערבבים בו מים, הוא בראשיתו עיסה רכה, ושייך בה גיבול, כך הראו לי. ולכן אסור להקציף נס קפה בשבת, איסור מדרבנן, הן משום דדמי לגיבול, והן משום שהקצפת עיסה רכה, כזו אסורה משום עובדין דחול, כי דינם לעשות בחול. ואין זה שונה מערבוב טחינה והקצפתה, וכן מערבוב החילבה והקצפתה, עיין אור לציון, ח"ב, פרק לג, שאסר ערבוב החילבה בשבת, שם, סעיף ב, וכן בטחינה, שם, סעי ז, ערבוב החלבון והחלמון, והקצפתם, שם, ט. כמו כן העובדה שגרעיני הקפה קלויים ונטחנו, גם בהם יש איסור גיבול מדרבנן, רבינו, שבת, כא, יב, ושו"ע, או"ח, שכא, יד, ועיין שם סעיף טז, לעניין איסור ההקצפה.