שלום וברכה וחג שמח! לאחרונה ראיתי בפסקי תשובות הערה (פרק ד הערה 172) שבה הוא אומר שטוב שלא לדבר מהרגע שיוצא מהשירותים ועד שנוטל ידיו כשם שהזהירו האחרונים שלא לדבר כאשר הוא קם בבוקר עד שנוטל את ידיו... הוא מביא שהמג"א אומר זאת בשם היכל הקודש ויסוד ושורש העבודה (לגבי הקימה בבוקר). חיפשתי רבות במגן אברהם וכן בספר יסוד ושורש העבודה ולא מצאתי זכר לדבר...
רציתי לשאול האם אכן הרב מכיר פסק כזה בשם המג"א ואם כן אז היכן? כמו"כ
רציתי לדעת האם זו רק המלצה ודבר טוב שלא לדבר כאשר הוא קם בבוקר ועד שמסלק את הרוח הרעה מידיו או שזו הלכה ממש (והסיבה שלא כתבו הרבה על הדבר הזה היא אולי מפני הסיבה שהב"ח מביא על זה שהשו"ע לא כתב את ההלכה שלא ללכת ד' אמות כאשר קם בבוקר עד שנוטל ידיו - מפני שעדיף שיהיו שוגגין ולא מזידין מפני שזה דבר קשה לקיום אך אכן זו הלכה ממש...)
תודה רבה רבה ובשורות טובות! אוהד