א. חרש האמור בסתם במשנה ובתלמוד, אינו שומע ואינו מדבר, כי כך נולד. אולם בתלמוד הוא זה ששומע, אך אינו מדבר כי איבד כושר דיבורו.
ב. היזקו מצוי = היזקו שכיח. עיין רש"י, ב"ק, ב, ב, ד"ה רגל היזק המצוי "דכל שעה היא מהלכת, ואם יש שם כלום תחת רגליה היא דורסת". דרכו להזיק - שטבעו להזיק, ולכן הוא מועד, כגון שן דרכה לאכול את שלפניה, רגל דרכה לדרוס דברים קטנים, שנמצאים בדרך, שור שנגח שלוש פעמים והועד, הפך להיות מועד, כלומר שטבעו לנגוח. וכן אדם שהוכח, שבשעה שהוא ישן הוא מבעט ברגליו, ופושט ידיו, ומזיק כל שבסביבתו, הוא נחשב דרכו להזיק, וכן על זה הדךר.