ראשית, רבינו פסק כשמואל שמדליקין מנרלנר, וכן הרי"ף. וזאת משום שאביי אמר שכל מילי דמר (רבה) עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד שמואל, מדליקין מנר לנר... והנה לפי רב אין מדליקין מנרלנר. ונחלקו בטעמו. אמורא אחד אמר, לפני רב אדא בר אהבה, שהטעם של רב משום ביזוי מצוה. מאחר והוא מדליק ע"י קינסא (כלומר שלא ע"י קינסא מותר גם לרב). ורב אבא בר אהבה, דחה, מיד, טעם זה ואמר לתלמידיו, שלא יצייתו לחכם זה. והוא הטעים את הלכתו של רב משום אכחושי מצוה. כי הוא מדליק מנר לנר, לא ע"י קינסא. שכאילו, הוא מכחיש את הנר הדלוק, אם מדליק את פתילת הנר השני ממנו. ויוצא ששמואל שמתיר מנר לנר, הוא רק מפתילה לפתילה, בניגוד לראב"ד, משום שהוא עבור, שאין הכחשה בנר הדולק, כשמדליקים ממנו והסיוע לו, מהדלקת הנרות במקדש, שהדליקו מהנר המערבי. וזוהי שיטת רבינו, יאמרה מי שיאמרה.