הרמב"ם כותב בהלכות מלכים ומלחמות פרק ח: "וכן ציווה משה רבנו מפי הגבורה, לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטווה נוח, וכל מי שלא קיבל, ייהרג. והמקבל אותם–הוא הנקרא גר תושב בכל מקום" ואח"כ הוא כותב: "והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת–אין זה גר תושב" מכיוון שבציטוט הראשון כתוב שמי שלא קיבל את שבע המצוות ייהרג ואילו מי שקבל אותם נקרא גר תושב, ובציטוט השני הוא אומר שגר תושב זה דווקא כזה שקבל אותם מפני ציווים בתורה ע"י הקב"ה, מגיעה שאלתי: האם לדעת הרמב"ם יש להרוג מי שמקבל מצוות בני נח מפני הכרע הדעת, אך מתנגד לקבלם מפני צווים בתורה? שכן כך הוא המצב אצל רוב מדינות הגויים הדמוקרטיות כיום - הם לא רוצחים, גונבים וכו' אע"פ שאינם מאמינים באלוהים. השאלה היא לאו דווקא הלכתית אלא בעיקר עקרונית לגבי תפקידו של הגוי בעולם, אך אשמח גם לתשובה הלכתית.