עלינו לשבח
שאלה
שלום רב בשנים האחרונות אני נתקל בתופעה של מתפללים שמעדיפים "לוותר" על אמירת עלינו לשבח ולאחר הקדיש שלפני עלינו לשבח מסיימים את תפילתם ויוצאים מבית הכנסת, חלקם אומרים אותו בעל פה תוך כדי הליכה וחלקם לא אומרים בכלל.
רציתי לדעת קודם כל מה חשיבות אמירת עלינו לשבח. בנוסף, האם אדם כזה שיוצא (לא מחמת אונס) יש לו על מי לסמוך? והאם הרמב"ם מדבר בנושא זה?
תודה רבה
תשובה
1. במדרש ילמדנו וילקוט שמעוני התכוונו למשה, ושכיניו יהודה וזבולון ויששכר שזכו מחמת שכנותם עם משה הצדיק. ואוי לרשע, קורח ולשכניו דתן ואבירם. אבל חז"ל התכוונו לכל הדורות, שצריך האדם להתרחק מן הרשעים, ולדבוק בצדיקים.
2. ראה בפירוש הרא"ש על התורה שכתב שאלתו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרון, הרי שכלל גם את אהרון.