עליך לדעת, שגם הרהורים שבלב, מחשבות, תאוות וכיו"ב, הם עניין רצוני, כלומר בחיריים שנתון לבחירה חופשית. צא וראה, אדם ראה נכס של חבירו וחמד אותו, והפציר בחבירו, ופיתה אותו במחיר מפולפל, עד שהניא אותו למכור לו אותו נכס, הרי שיש מחשבה רעה ומעשה רע. אמנם לגיטימי לחשוב ולרצות נכס של פלוני, ומותר להתעיין אצל בעל הנכס אם הוא מעוניין למכור את הנכס, אך משעה שבעל הנכס אמר שאינו מעוניין למכור, על אותו מתעניין לחדול מלהתאוות לאותו נכס ולא להתחיל לחשוב מחשבות כיצד לשדל את בעל הנכס שימכור לו אותו נכס. ומהלך כזה הוא ענין של בחירה, רבינו בסה"מ, לאוין, רסה, כתב שהוזהרנו מלהשליט מחשבותינו בתחבולות. כלומר, עלינו לרסן את מחשבותינו שלא לתחבל תחבולות כדי לשנות את רצון בעל הככס, כל זה עניין של בחירה. כי אם המתעניין היה בבחינת איזהו עשיר השמח בחלקו, לא היה מגיע למחשבות תחבולתיות כיצד להוציא את הנכס מבעליו, או אשתו ח"ו. נראה כיצד חמדת אחאב את כרם נבות, הביאו לשפיכות דמים, דמי נבות היזרעאלי. רוצה לומר, אשרינו שתורתנו מצווה ומזהירה אותנו על דברים שבלב: אמונה, כפירה, שנאה בלב ועוד, ועל כך נכתב ספר חובות הלבבות, כי יש בחירה חופשית גם לעניינים שבלב. בעניין זה תוכל לשמוע הלכה יומית באתר נצח ישראל באודיו.