בהמשך לעבודת המידות
שלום הרב, בהמשך לשאלה ששלחתי לפני כשעה, בנוגע למחלוקת משפחתית בנושא מות אמי
רציתי לציין פרט חשוב ונוסף - שמחלוקת הלכתית זו מתווספת למחלוקת התנהגותית אפשר לומר, על אופי ההתמודדות והאבל שלנו, שסותר לחלוטין את הגישה הסגפנית שלהם באבל (לבכות על המת ולא לשמוח, כל השנה, לא למכור את הבית, לא להתחתן פעם שניה, וכו' וכו') וכן, לקצרים רבים ביננו שמתבטאים בשוני התנהגותי בחיי היום יום, לדוגמא: שהם אנשי השכלה שאוהבים להתווכח ואנו אנשים שמעדיפים שקט ופשטות. כמו כן, הסבתא מאז ומעולם (עוד לפני מות אמי) לא חיבבה אותנו במיוחד בגלל השוני הבולט ביננו, (וסלידתה מאבי לאורך השנים) כך שהפטירה וצורת האבל שלנו התווספה לכל הנ"ל והחמירה המצב. ואני חותמת שוב בשאלה - האם לאור כל זאת - עלינו כילדיה של אמי - לשמור איתם על קשר אחרי מותה? השאלה היא, במיוחד, עם הסבתא? אם כן, מה הדרך? כיצד להתנהג איתה/איתם? בהערכה רבה, ובתפילה שנלמד מהרב קצת מדרכו האצילית והנעימה בהתנהלות בין אדם לחברו.
הדבר פשוט, שכל עוד הנכם מתנהגים כהלכה לפי מסורת אבותיכם, באבל שלכם, מבלי שאתם מזלזלים במנהג זולתכם, הצדק עמכם, ואסור להם לזלזל במנהגיהם. כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. וכל אחד מחויב למסורת אבותיו. אבל מעבר לעקרון הנ"ל, דומני שאת לוקחת ללב את הערותיהם, וטןב תעשו שאם תתעלמו, ולקיים והמשכיל בעת ההיא ידום, כי באמת המסורת שלנו שהיא מקורית, והיא אמתית, היא חריגה. כי היום הרבה, ואפילו מבני עדתנו, נוהים אחרי מנהג העדות השונות, ולכן יש לתת לזמן לעשות את שלו, כי ככל שלימוד התורה הלכה למעשה יתרבה ויתפשט בעם, האמת שבמורשתנו תתגלה יותר, וכבר יש ניצנים לכך בזכות התפשטות לימוד הדף היומי ועוד. ואחזור למה שפתחתי, אע"פ שהצדק עמך, ככל שאת נוהגת לפי מורשת אבותינו, יש פעמים שכדאי לנהוג אי אלו דברים לעיניהם.