דילוג לתוכן העיקרי

בנוגע למיחם שמניחים עליו חלות להפשרה לעיתים רחוקות

שאלה

לק"י שלום עליכם כובד הרב שמעתי שיעורך בהלכה יומית שכבודו פסק שכיוון שבמיחם ישנה אבנית דינו ככלי חרס שאין לו תקנה כידוע. על בסיס זה יש לי מספר אי הבנות ומבוכה. ירנו רבינו, 1- אם הדבר נעשה לעיתים רחוקות לא הולכים פה אחר רוב שימושו? 2- האם מועיל שינקו את המיחם היטיב מהאבנית ואחר כך יגיעילו? 3- לגבי המכסה באם אין אבנית (או שהסירו אותה אם מותר ואפשר) האם צריך הגעלה או ליבון. כי לכאורה אפשר לומר שהלחם היה במגע ללא מים עם עם המכסה ומאידךך אפשר לומר שהמכסה חם מחמת האדים של המים ואז יש לדונו כבישול. מה דעת הרב בדבר זה 4- לגבי מכסה שנטרף האם גם המים שלמטה מקבלים דינו של המכסה שמא יש לומר שהאדים מוליכים את הטעם לכל המים שישנם בתוך המיחם ואז אסור לשתות את המים? אשמח שרבינו יתיר את ספקותיי ושכרו כפול מהשמיים

תשובה

רק מיחם שיש בו אבנית יש לסלק תחילה את האבנית ואח"כ להכשירו, ואין זה משנה כמה זמן או כמה פעמים השתמשו במיחם, וכך לגבי המכסה אם יש בה אבנית, יש לסלק האבנית ואח"כ להכשיר. איני יודע למה אתה מתכוון בעניין מכסה שנטרף, אבל נניח שהמכסה נאסר בדרך זו או אחרת, יש לנקותו ולהכשירו, באופן מיידי. היה והשתמשו בו לפני ההכשרה, אם חלפו 24 שעות מאז שנאסר עד שהשתמשו בו, המים שבמיחם לא נאסרו, ואם השתמשו בו בתוך 24 שעות, יש להעריך את מידת פליטת האיסור, ביחס לכמות המים, אם יש במים פי ששים מפליטה המשוערת המים כשרים.