ברצוננו לברר עניינים אלו הנוגעים לתפילה ולהתנהלותו של המניין התימני בקהילתנו בקדומים צפון. נשמח אם הרב יוכל לענות על שאלותינו.
1. לאחרונה נשמעים קולות מצד חלק לא מבוטל מהמתפללים בעניין ביטול קריאת תרגום אונקלוס בצמוד לקריאת פרשת השבוע. התומכים בביטולו טוענים שקריאת התורה הופכת לארוכה יותר ובשל כך אנשים נמנעים לבוא לתפילת שחרית בבוקר או מסיטים את תשומת לבם מהקריאה. טענה נוספת הנשמעת היא בדבר חוסר הרלוונטיות של התרגום בימינו בגין העובדה שאין צורך לתרגם את הקריאה שהיא בעברית לשפה הארמית שאינה השפה המדוברת. נשמח לשמוע את דעת הרב בעניין.
2. תופענה ידועה בהרבה מן המניינים התימנים ובפרט אצלנו היא יציאת המתפללים הצעירים מבית הכנסת בשעת ההפטרה. הללו עוזבים את בית הכנסת והאחרון נותר בשיממונו עם מספר זעום של מתפללים. בתופעה זו יש טעם לפגם מכמה סיבות:
א. לעיתים לא נותר מניין בבית הכנסת בזמן ההפטרה
ב. הרעש שנוצר בזמן העזיבה ומעצם ההתגודדות בחוץ.
ג. הדוגמה השלילית ללדור הצעיר יותר.
ד. תופעה זו כרוכה בד"כ גם בבעיה הלכתית כאשר הנוטשים מכינים להם שתיה חמה ושותים אותה למעשה לפני המוסף ולפני הקידוש. השאלה היא כיצד לנהוג במקרה הנ"ל? כיצד יש להגיב לתופעה זו על שלל השלכותיה ובעיותיה?
3. עצם קיומו של מניין תימני: עד לפני 10 שנים בערך, התקיים מניין אחד בלבד בשכונה אשר היה משותף לכל תושבי השכונה על שלל העדות. היום למעשה מתקיימים שלושה מניינים שונים בנוסחים הבאים: אשכנזי, ספרדי ותימני. בנוסף לכך, שלושת בתי הכנסת ממוקמים באותו מקום ולי באופן אישי הדבר צורם. שאלתי היא: האם לא הגיע הזמן למניין אחיד בו האחדות תגבר על הפירוד? ניתן הרי לתת ביטוי לכל אחת מהעדות. יש מספיק תפילות בכל יום ובפרט בשבת ונראה שהגורם המאחד חשוב יותר משימור מנהגים ונוסחי עדות שנראה שכבר תמו זמנם וכל עניינם הוא תוצאת הגלות ושימור הקהילות בחו"ל, מה שבארצנו ובמדינתנו כבר לא רלוונטי.
תודה רבה מראש