כבוד הרב שלום, ידוע ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. אם אני מבין נכון - הרי שמצוות רבות בתורה הן למעשה פירוט של הכלל הנ"ל. אדם שהכלל הזה מנחה אותו, והוא אכן נוהג באחר כפי שהיה רוצה שינהגו בו (להרבות בדברים חיובים כלפיי האחר + להימנע מדברים שמזיקים לאחר) - במידה ואותו אדם באופן אישי לא רואה במשהו שהוא אובייקטיבית שלילי כמשהו שלילי - הרי מבחינתו הוא מקיים את ואהבת לרעך כמוך, אע"פ שאובייקטיבית הוא עושה משהו פסול (למשל - לא אכפת לו שגבר אחר יחבק בחיבוק "ידידותי" את אישתו, לא אכפת לו שיקחו ממנו דברים בלי רשות, וכו'). איך הכלל מתיישב עם "סובלנות" אישית של אדם בדברים פסולים כלפיי עצמו? (שכביכול מתירים גם לו לנהוג באותה דרך)
תודה מראש ובברכה, תומר