לא תסור לדעת הרמב"ם
שאלה
לכבוד הרב,
ישנה סתירה ברמב"ם לגבי גדרי מצוות שמיעה לדברי חכמים - "לא תסור": בספר המצוות ובהלכות ממרים משמע שהמצווה מן התורה לדעת הרמב"ם היא רק כלפי בית הדין הגדול שנמצא בלשכת הגזית. ואילו בהקדמה למשנה תורה הרמב"ם כותב שאנו מחוייבים להשמע לתלמוד מדין "לא תסור" והרי בזמן המשנה והתלמוד כבר חרב בית המקדש ולא היו בתי דין בלשכת הגזית. אז מה הפתרון?
תשובה
עיקר איסור לא תסור, הוא כלפי הוראות בית הדין הגדול, והעובר על איסור זה, בהתראה, לוקה. מה שאין כן לציית לדיני התלמוד, שהוא כמו בית דין הגדול, ורק כמו, והעובר על דברי התלמוד, כעובר על לא תסור.