כיבוס בגד שחביב עליו במועד
לכבוד השה"ט די פקע שמיה הרב רצון ערוסי יצ"ו: אני מתלבט ביחס לשאלת כיבוס בגד חביב עליו שדרכו ללובשו בימי המועד ועתה נתלכלך מחמת שימוש ורוצה לכבסו כדי להמשיך ללבשו בימי החג, ואמנם ברשותו חולצות נוספות אלא שאין הוא רגיל ללבשם ואין לו חפץ בהן, וכרגיל בימינו שיש לו לאדם כמה חולצות אך בפועל מתוכם הוא לובש רק מספר קטן כ2 עד 3 חולצות, והיתר כנטול דמי ומונחות ככלי קופסה וככלי אין חפץ בהן, וגם אינו מרגיש נח כ"כ ללבשם, האם יש לדמות זאת למי שאין לו אלא חלוק אחד דשרי (רמב"ם פ"ז, ה"כא ומרן תקלד א). ולכאורה היה מקום להקל לכבס ע"י גוי ע"פ המנהג במצרים שהביא המהריק"ש (מובא בבאר הטב שם ס"ק
ג) לכבס כל הכלים הצריכים להם במועד ע"י שפחות דחשיב כמי שאין לו אלא חלוק אחד. אך ס"ס אין הגויים זמינים לנו. או שמא אין הוא בכלל אלו עליהם כותב רבנו שם: "כל מי שא"א לו לגלח או לכבס בערב יום טוב הרי זה מותר לכבס ולגלח" כיון שהיה לו לקנות חולצה נוספת על ה3 שיש לו בעוד מועד, על אף שאין לו צורך בה ביתר ימות השנה. ויש לציין לתשובתו של הרב דוב ליאור (דבר חברון ח"א סי' תקמ"ה עמ' 279) שמעלה אפשרות שמכיון שאין הכיבוס במועד אסור בעצם מדין מלאכה, שמא כיבוס במכונה מותר (ונשאר בצ"ע) כיון שאין בזה טורח וכמו שהתירו כיבוס כלי פשתן כי אין בהם טורח (ע"פ המ"ב). ואמנם אי מהא לא איריא דלרבנו התירו כיבוס כלי פשתן כי הם מתלכלכים מהר "ומפני שהן צריכין כבוס תמיד אפילו נתכבסו ערב יום טוב" (שם). ינהיר לנו בנהורא, דאורייתא דיליה היא: נהוראי יהב ירושלם
אכן צודק הרב דב ליאור, שאיסור כיבוס בחול המועד אינו אסור מדין מלאכה, שהרי אדרבה, מלאכה כזו היא לצורך המועד, ולצורך גופו של האדם ורווחתו. אבל אחרי בקשת המחילה, איסור הכיבוס הוא גזירה, וגזירה לא ניתנת לשיעורים, ומה שהתירו חז"ל, התירו, וכל הדומה להם, ולא מעבר לכך. ואין המקרה הנדון, כמי שיש לו חלוק אחד, שהרי בידעו, שהוא מחבב רק בגד זה, שידאג מלפני החג שיהיו לו מספר חולצות, שהיר לא מדובר בעני שאין לו מה יאכל, אם אין לו רק כדי חולצה אחת. ולכן, לכתחילה אסור, ובדיעבד, כל זמן שלא נערך ולא קנה מספר חולצות, יסתייע ע"י גוי.