לשון השולחן ערוך על הדלק"נ חנוכה
שלום לרב כתב השולחן ערוך (סימן תרע"ב סעיף א') "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה (צאת הכוכבים) לא מאחרים וךא מקדימים" וקשה... איך לא מאחרין, הרי צריך להתפלל ערבית בצאת הכוכבים, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם! וצריך להתפלל ערבית לפני... וגם אם נאמר שאפשר להתפלל ערבית מפלג המנחה... הרי שצריך לקרוא קריאת שמע בזמנה בצאת הכוכבים. וגם כאן תדיר קודם, שצריך לקרוא קריאת שמע לפני הדלקת נרות... יוצא שאין מקרה שלא יאחר מזמנה, שהוא צאת הכוכבים! ואיך כתב "לא מאחרין"?
תפילת ערבית יסודה הוא רשות. ניתן להקדים להתפלל אותה אפילו סמוך לשקיעה, ואפשר לאחר אותה. כך או כך זמן הדלקת נרות, מתחילת השקיעה, ורק כמחצית או 40 דקות. אחרי זה, לפי רבינו, אין ההדלקה נחשבת למצווה, והברכה לבטלה. וא"כ זמנה של הדלקת נרות, יש לה מועד קבוע ומצומצם, והיא בבחינת דבר אבד, ולכן היא לפני תפילת ערבית.