שלום ותודה לכבוד הרב על תשובותיו. בעניין הלכות שבת:
1. בענייו תוספת אור לשבת, ראיתי שיש חילוק בין ספרדים לאשכנזים בעניין הדלקת נרות, כלומר אם מתארחים קבוצה בשבת, אז ספרדיות יעדיפו להדליק ראשונות או בחדרן (אם הדבר מותר) שכן לדידן לא ניתן להדליק נרות שבת כאשר הדליקו כבר נרות באותו המקום, ואילו אשכנזיות לא חוששות מכך (כמדומני מחלוקת שו"ע - רמ"א). כפי שראיתי במשפחתי ובסביבתי, תמניות לא נהגו איסור בכך, אלא כאשר בת נשואה מתארחת אצל אמה, היא מדליקה נרות במקום בו אמה מדליקה. ניסיתי, ללא הצלחה, למצוא את דעת הרמב"ם בעניין תוספת אור בשבת. מה דעתו של הרמב"ם לעניין זה והאם בת יכולה להדליק במקום בו אמה מדליקה, אליבא דהרמב"ם?
2. בעניין סעודות שבת, כפי שידוע לי ממשפחתי וסביבתי, המנהג הוא להקפיד על בציעת הפת בכל שלוש הסעודות ולא להסתפק במזונות, גם לא בסעודה שלישית. האם קפידא זו שאנו נוהגים הוא חיוב מצד הרמב"ם? ואם כן, האם כאשר אין בנמצא פת ניתן בדיעבד לפטור סעודה שלישית על מזונות? האם זה אומר שלדעת הרמב"ם, אם שכחנו בברכת המזון בסעודה שלישית "רצה והחליצנו" אנו חייבים לחזור לברך שכן זו סעודה שחייבים לבצוע בה פת כמו סעודה ראשונה ושנייה?
תודה מראש לכבוד הרב על תשובותיו. ישר כח גדול.
1. נר שבת הוא חובה בבית שבו סועדים או לנים בשבת, ולכן כל האורחות והאורחים נפטרים בנרות שהדליקה המארחת, שבדרך כלל הוא מקום הסעודה, ואין לאורחות להדליק שם, ואם רוצות להדליק תדלקנה בלי ברכה. אולם הן יכולות להדליק בחדרי השינה, אם מיוחד לכל אחת ולבעלה חדר, ולפי הגר"ע יוסף הן יכולות להדליק שם בברכה.
2. לפי רבינו, גם סעודה שלישית צריכה להיות עם פת, לא כהשו"ע. אבל אם רוצה במזונות, בתנאי שיקבע סעודתו על אותן מזונות.
