לק"י שלום כבוד הרב,
ידוע שאיסור מדאורייתא לנקום, שנאמר "לא תקום ולא תטור את בני עמך", אך מאידך התורה שבעל פה מלמדת שכל ההלכות שבין אדם לחברו הן רק בין יהודים שומרי מצוות ("עושה מעשי עמך"). אם כן, השאלה שלי היא האם מותר ליהודי לנקום ביהודי שהוא רשע על פי כל קנה מידה הלכתי - מחלל שבת בפרהסיא, כופר בעיקרים וכו' - גם אם המניע שלו הוא נקמה אישית?
תודה מראש
שאלה זו מושכלת. כדאי שתאזין להלכה יומית עניין זה באתר נצח ישראל באודיו. לגופו של דבר, אכן מצוות אהבת הרֵע, היא דווקא לאחיך באמונה ובדת, למעט שאינו יהודי, ולמעט יהודי שאינו בתורה ובמצוות. ומצווה זו אינה תמוהה, כי לפי מצווה זו חייב אדם לאהוב אח באמונה ובדת, אפילו שאינו מכירו, ואין לו שום קשר עמו. והיא נגזרת ממצוות אהבת ה', והיהודי לא רק שנברא בצלם אלוקים, ככל אדם, אלא מתדבק בדרכי ה', ע"י מצוות התורה ואזהרותיה. לא כן לגבי האזהרה שלא לנקום, שלכאורה על פניה, תכליתה למנוע התפתחות הרוע, שזה עושה רע לחברו, וחברו נוקם ועושה לו רע, ודברים אלו מתגלגלים, ואחריתם מי ישורם. ולכן תמיהתך היא מתבקשת, מה לי לנקום באח למצוות, מה לי לנקום בנכרי או ביהודי שמתנהג כנהרי. אולם עיין בדברי רבינו, דעתות, ז, ז, שרבינו כתב, "הנוקם את חבירו". ומורנו הרב יוסף קאפח ז"ל הביא בהערתו מפרשים שדייקו שאולי מדובר בכל חבר, ולאו דוקא עמיתו במצות, אף שהביא שיש חולקים. ומורנו הרב יוסף קאפח ז"ל נטה שלאו זה לכל חבר. ובמאת שרבינו, שם, הטעים איסור הנקימה, בכך שהנוקם רוכש לעצמו מידה רעה, וא"כ מה לי חבר למצוות, ומה חבר שאינו נוהג במצוות. אולם כאן המקום להעיר שתי הערות חשובות:
א. גם לסוברים שאיסור הנקימה הוא רק לשומרי מצוות, כמו מצוות אהבת הרֵע, משום שמצוות אלו ייחודיות, ואין להן אח ודוגמה בשיטות משפט אחרות, כי לא מדובר כאן באיסור נקימה בגוף או בממון וזו ההערה השנייה, שהרי אם אדם הזיק את חברו, בגוף או ברכוש, רשאי הוא לתקוף ולהגן על עצמו ולפגוע במתקיף בגוף או ברכוש, באופן סביר, כדי למנוע מעצמו נזק. אולם אם המתקיף כבר הזיק את המותקף, בגוף או ברכוש, וכבר נמלט מהמקום, אסור למותקף לרדוף אחרי ולפגוע בגופו של המתקיף או ברכושו, אלא רק לתבעו לדין, כי אסור לאדם לעשות דין לעצמו. כלומר נקימה כזו אסורה לחלוטין, אולם הנקימה שנאסרה בתורה היא מוסרית וערכית, כגון שראובן ביקש משמעון להשאילו רכב, ושמעון סירב, לימים, שמעון ביקש מראובן להשאילו רכב, וראובן סירב, כנקימה, על כך ששמעו סירב בעבר להשאיל לו רכבו. איסור כזה הוא מוסרי וערכי, ואין לו אח ודוגמה, בקרב אומות העולם, גם לא בקרב אחים חילוניים, שמכירים בליגיטימיות של נקימה כזו. לכן לפי שיטה זו, איסור זה רק לאח במצוות, בכל מקרה, לכל השיטות, לא כנגד גויים, מאחר שאין להם דינים כאלה, אך לגויים שיש להם דינים כאל, ה גם ביחסם אלינו, חובתנו שלא לנקום בהם, כמו בהשבת אבידה, שאין חובה להמשיב לגוי, כי אינם משיבים אבידה, אך גויים שמשיבים אבידה, מצווה להשיב להם אבידתם, כדברי המאירי.
