פסח - אמירת "מא כבר הדא אלילה"
שלום עליך מו"ר, בחג האחרון דנו בעניין אמירת "מא כבר הדא אלילה" בזמנינו. ראיתי במספר אגדות שלנו שכתוב שזה נתקן על מנת שיבינו הנשים והטף - שככל הנראה בתימן לא היו בקיאים בלשון הקודש. מדוע עדיין יש מקום לאומרו? שהרי מה שקורה בימינו, שרובינו המוחלט (גברים, נשים וטף) בקיאים לשון הקודש ולא בערבית, הוא ההפך הגמור - הרוב המוחלט אינו מבין את הנאמר בטקסט. וחשוב ביותר, האם נכון לאמר שמי שמבטל אמירת "מא כבר" הרי הוא מבטל מנהג אבותיו? האם זה בכלל בגדר "מנהג אבות"? או שמא רק מציאות שהייתה שייכת לאותו זמן ומקום?
תודה רבה
ראשית, מדובר ביצרה מאוד מושכלת. יש לפחשתי "מא כאבר אלערוסייה", שהיא ארוכה, אבל מאוד מאוד מושכלת. ולכן אין לבטל מנהג חשוב זה. אני נוהג לקרוא בערבית, ובתרגום עברי. למי שאין לו סבלנות (וצריך שתהיה סבלנות, כי מצווה להאריך בסיפור יציאת מצרים), שיקרא את התרגום בלבד. ניסיון משפחתי מלמד, שב"ה כולם מאוד נהנים מאמירת מא כאבר ותרגומו, גדולים וקטנים.