דין ברכת המוציא
שאלה
בס"ד שלום לכבוד הרב,
הרמב"ם כותב בהלכות ברכות פרק ג שהפת שפתת אותה פיתים מברך עליה המוציא אם יש בה כזית או שניכר שהיא פת ולא נשתנתה צורתה. שאלותיי:
1. האם מספיק סיבה אחת או שצריכים 2 סיבות כדי לא לברך עליה המוציא: גם שלא יהיה בה כזית וגם שתעבור צורת הפת
2. האם הדין המור בפת חל גם על המצה הנאכלת בפסח או לאו? הרי לפי הרמב"ם היא נחשבת לפת ומברכים עליה תמיד המוציא
3. מקלות מלוחים ובייגלה האם ברכתם המוציא - במידה וקבע עליהם סעודה למרות שאין באחד מהם כזית כלל?
4. הרמב"ם כותב בהלכות הפסח כי רק רקיק השרוי יוצאים בו בפסח. האם מותר לשרותו במי פירות (פרט לחדי"ש) או רק במים בלבד? ואם רק במים בלבד כיצד יתכן שמותר ללוש אותה במי פירות ולצאת בה ולשרותה אסור?
בתודה מראש יוסף
תשובה
1. אחד משני התנאים או כזיתפת, אף שאין צורת הפת ניכרת, או פחות מכזית, אם צורת הפת ניכרת.
2. כנ"ל לגבי מצה, בין אם אכלה קשיחה, או ששראה ואכלה, או עשה ממנה פתות.
3. בייגלה ומקלות מלוחים ברכתם מזונות, גם אם הם גדולים, יותר מכזית, אבל אם קבע עליהם סעודתו, נוטל ידיו, ומברך המוציא.
4. מצה ששראה בין במים, בין במי פירות, יוצא בה ידי חובה, אבל אם בישלה, בין במים וכל שכן במי פירות, לא יוצא ידי חובתו בה.
