שלום הרב, קראתי בעיון את תשובתך -
תודה. אני אכן שאלתי והתייעצתי בדעת תורה, ובהתבססות על פסיקות של הרב עוזיאל, הרב פיינשטיין ועוד ועוד, נמצא להתיר לי. תשבותך היא טובה לנשמה בעולם הבא, אך איננו חיים בעולם הבא או לשמו. אנו חיים בעולם הזה וכמו שאדם הזקוק לפרנסה יעשה כל שצריך בכדי לספק זאת, גם אדם שאין לו ילד יעשה ככל הדרוש. אני תומכת רק בדרך התורה ולכן כשאני בחרתי הלכתי בדרך זו. במדינת ישראל, לא ניתן לאמץ אם אינך נשוי, והורי אומנה זה כמעט בלתי אפשרי במצב זה גם כן. אם כן, תשובתך מתבססת על כך שאני צריכה להסתפק בכך שנשמתי היא קדושה גם אם אסתכל בעינים כלות על העולם שאתה ואחרים השגת בצורה טבעית ואפילו קלה, עם כל העבודה שבטוני שהושקעה. האם לא תפקידך ןתפקיד החברה לחנך שילד כזה נולד מאהבה גם אם לא מאידיאל ולא לעשותו מוזר? האם זה לא בדיוק תפקידם של מורי הלכה ואנשי חינוך? לי אין ספק כי החלטתי היא נכונה ובדרך ה' מכיוון שאכן עשיתי את זה בדרך המוגדרת ע"פ דעת תורה והתייעצתי עם מורה הלכה, על בסיס דברי גדולים. זה אולי שונה וקשה, אבל מי שחושב שזה מוזר זה מבודרים, כי ילדים ברגע יתרגלו יקבלו הכל. אחיינים שלי מקבלים כי בעזרת רופא באה ביתי לעולם וכל מי שאני מכירה מחבק אותה. כמו כל מציאות, זוהי מציאות מסובכת, אבל לפי תשובתך ילד מאומץ, נכה או בכל דרך ששונה מהרגיל אינו יכול להיוולד, כי לגיטימיות קיומןו תלוי באחרים ובמה הם חושבים עליו. בנוסף, אין איסור הלכתי על המעשה שעשיתי, לא עברתי על ההלכה, כך שהשאלה נוגעת לרוח ההלכה. על רוח ההלכה יש ביכולתינו להשפיע, אנו, יהודים שומרי תורה ומצוות הינם המייצגים של רוח ההלכה. אם כך, לא תפקידינו למצוא מקום ברוח זו? אני, מתוך בחירה מודעת בחרתי זרע של אדם שאביו יהודי ואמו לא מתוך הכרה שהוא מזרע ישראל, ואם אני עושה מעשה אין סיבה לגוי גמור, אלא להחזיר משפחה מהתבוללות והעלמות. יכולתי לבחור בגוי גמור, ויכולתי לבחור ביהודי, אך בחרתי לא לסכן את מעמדה של ביתי בשאלות הלכתיות של דיני עריות ומשפחה (כפי שהורו) וכן לא להכניס משיהו לעם ישראל אם אין בזה צורך, כי יש מספיק מי שעוזב, אנשים שלא יתגיירו ויעלמו מעם ישראל. אינני חושבת שאשנה את דעתך, אבל אגיד שאנשי חינוך ומורי ההלכה הם אלה שיקבעו את הלך הרוח בחרה כפי שהם עשו תמיד. האם צריך לדאוג שהיחס את ביתי יהיה שונה בגלל ששאני בחרתי בדרך אחרת, מותרת גם אם קשה? דבר אחד למדתי - החשיבות שהבת שלי תינשא, בשביל האושר שלה והמקום שלה הוא מהותי. הסיכוי שהבת שלי תשאר שומרת מצוות ותינשא תלוייה ישירות בך ומורי ההלכה של דורינו. על כל המאמץ שלי, אם החברה תקיא אותה (כפי שמבחינות רבות היא הקיאה אותי. עד שנולדה הבת שלי, לא הייתי רלוונטית. האירוניה היא שבמקום לעזור לי להינשא, חיכו עד שתהיה לי בת כך ועתה פתאום מקבלים אותי מכל שכבות החברה ומכל המגזרים - זהו דבר טוב אך זה עוול), אם החברה תשאיר אותה בחוץ, איזה סיכוי יש שהיא תישאר בפנים? אני עשיתי מעשה מתוך אמונה עמוקה בקב"ה ותוך קיום תורתו, אך הבעיה היום אינה נעוצה בו, היא נעוצה בבני אדם. האם לא תפקידינו להיות אנשים ובעיקר יהודים יותר טובים?
תודה, בתשבע