א. אמנם בד"כ המלח אינו נאכל בפני עצמו, אלא משמש כתבלין, כפי שכתבת, אבל מאחר ולפעמים יש בני אדם ששמים גרגרי מלח בפה לצרכים מסוימים בלי שום אוכל ודבר נלווה, לכן חייבו בגמר אלברך על המלח כשהוא נאכל בפני עצמו, שהכל נהיה בדברו, עיין גרא, ברכות, דף לו, ע"א.
ב. היינו הך. כדין אלמון ואלמנה.
ג. שתי תשובות לשאלתך זו:
1. מארי בעקבות הרשב"א סבו, שרבינו חזר בו מאותה תשובה. אני, אחרי בקשת המחילה, בדעה, שאין רבינו יכול לחזור בו מעדותו על גדולי עולם, אלא יכול הוא לחזור מדעתו. לכן נראית לי תשובה שנייה בשבילך. אכן כל אחד מעשרים פיסולים שמנה רבינו פוסל את הס"ת, והדבר נחשב כמי שלא קיים מצוות כתיבת ס"ת. אבל אין מניעה לקרוא בציבור בס"ת פסול, אם יש שעת דוחק, כי הקריאה בס"ת בציבור, היא מצווה מדרבנן, ואילו מצוות כתיבת ס"ת היא מצווה מן התורה, לכתוב ס"ת כנתינתו מסיני.
ד. כגון שמתאווה לאכילה, ואוכל בקדושה ובנימוסיות, וכן לאשה, מקדשה כדמו"י וחו"ק כהלכה, ומקיים מצוות פו"ר. וכן על זו הדרך. ה. אין ראוי לעשות כן. כי יש פעמים בקול משום זנות, וממילא הרהורים.