אם העדות שהרמקולים שם כמה שנים היא אמתית, יש אומרים שהם של הישיבה, ויש אומרים שהם של המוצא. לכן יש לברר עם הישיבה, ואם פירסמה, שכל החפצים והאביזרים שהתלמידים משאירים, אחר זמן מסוים, הם עוברים לרשותה, הרי הם של הישיבה, ואם לא פירסמה, ואין תביעה לזכות ברמקולים אלה, אם הרמקולים הם סטנדרטיים ואין בהם סימנים, הרי הם של המוצא, ואם יש בהם סימנים, מומלץ להודיע למשטרה על מציאה זו, ואם אחרי שלושה חודשים אין דורש, יוכל לקחתם לעצמו. לבקשת רבים הנני מוסר הבהרה: כפי שכתבתי, יש מחלוקת לגבי המוצא חפצים שנשכחו במקומות ציבוריים כמו ישיבות ומוסדות חינוך ומקוואות. הרב עזרא בצרי נוטה לאסור, תחומין, כרך ה, 342. פתחי חושן נוטה להתיר, פתחי חושן, דיני אבידה פרק ד', כא - כב, לכן יש שיעצו להחתים את התלמידים הבוגרים או אפוטרופוסיהם של הקטנים, על טופס, שאם לא יטלו את חפציהם תוך לשושים יום, החפצים של הנהלת המוסד (הרב בצרי). או לכתוב מודעה במקום בולט, שכל המשאיר או שכח חפצו, ולא נוטל חזרה תוך 30 יום, היא של המוסד (מנחת יצחק, פרק ח, קמו). השווה עשה לך רב, ת"ה, תשובות קצרות, סי' קא. לכן הצעתי גם פנייה למשטרה, בגלל הקושי שבהכרזה בנסיבות העניין, וכדי להחיל מנהג המקום בדיני ממונות, אם שכחתי להוסיף את אשר אני מציע תדיר, והצעה זו היא, בפוסקים, שיעריך את ערך החפצים וירשום את שמות החפצים וסימניהם ואת ערכם, וישתשמ בהם, ואם יידרש אי פעם ממי שיראה את סימניהם ייתן לו את תמורתם.