שלום כבוד הרב,
1) איך מתעטפים בטלית גדול בבוקר לשיטת הרמב"ם? והאם העיטוף הקלאסי (כמו צעיף סביב הראש) שנוהגים בו כל הספרדים, יוצאים בו ידי חובת לשיטת הרמב"ם?
2) בפירוש המשניות (מסכת אבות פ"ה) כותב הרמב"ם כי פי אתונו של בלעם שנבראה בבן השמשות הכוונה ליכולת הדיבור שלה, ומעניין שהרב קאפח לא מעיר שם על אתר כלום... איך זה מסתדר עם דברי הר"מ במו"נ שטען כי מעשה אתונו של בלעם היה בנבואה?
3) מה היה דעת הרב קאפח כלפי האבן - עזרא לאחר שידע כי הוא סבר שכל הפרק אחרון בתורה לא נכתב ע"י משה רבנו, וזה לכאורה עומד בסתירה עם עיקר אמונה של הרמב"ם?
4) אם אדם הורה ש -5 שנים לאחר פטירתו הונו יעבור למטרות צדקה, ואמנם לאחר 5 שנים כך היה, האם הדבר לא יתרום לו בעולם האמת לאחר חמש שנים מהפטירה? כמובן, זוהי שאלה מציאותית שלא שייכת בעת הפטירה, כי באותו רגע הוא עדיין לא תרם כלום ושקל לא עבר לקופת הצדקה... ועוד באותו עניין: האם אפשר (או שייך) להתפלל להקב"ה שירחם על נשמת הנפטר שייקל עליו עונשו? האם דבר כזה יכול להועיל לשיטת הרמב"ם? ובכלל האם קיימת דרך כלשהי בעולם לגרום תיקון כלשהו לנפטר?
1. אופן העיטוף מכסה ראשו וכתפיו. אם התעטף על הראש, בלי הכפתיים, נלע"ד שיצא, כי סוף סוף הטלית גם על כתפיו.
2. רבינו במורה כתב את דעתו, ובפיהמ"ש התייחס לדברי חז"ל, כמשתמע מדבריהם.
3. מר אמר, ומר אמר, שהרי דברי הראב"ע אינם של עצמו, והם משתמעים מדברי חז"ל, אלא שאנו נאמנים לשיטת רבינו.
4. ראשית, מבחינה משפטית הלכתית, אין אדם יכול לתת מתנה ליורשיו, ולצוות אותם שאחרי חמש שנים יתנו לצדקה, כי במקרה כזה, הדבר תלוי ברצונם. כי המוריש כבר מת, והרכוש כבר שלהם. אבל אם יצווה שהרכוש לצדקה, אבל יורשיו רשאים להשתמש בנכסיו חמש שנים, אז יש קץ לצוואתו, וה' יגמול אותו כעושה מצווה, אף שהנזקקים ייהנו מן הצדקה רק לאחר חמש שנים. ה' שוקל לפי משקלו ערך המצוות. אנו נוהגים להתפלל, שהמת יזכה בדינו של הקב"ה, ויש ערך לתפילות אלו למתפללים עצמם.
