דעת הרמב"ם: בין בשר וחלב. טלטול בשבת. ומנייני נשים.
הרב רצון ערוסי, שלום רב. להלן כמה עניינים, שהייתי שמח לשמוע דעתו של הרב, בהיותו סמוך ומצוי בשיטת הרמב"ם ודרכו.
1. הרמב"ם כותב, כי הסיבה להרחקת שש שעות בין בשר וחלב, הוא מפני הבשר שנשאר בין השיניים. והנה, כיום שיש משחת שיניים המנקה ומבטלת כל לכלוך עם המבשרת - אין טעם יותר להרחקה זו. ואם כן, לדעת רבנו יוצא, שהמצחצח שינים לאחר אכילת בשר, יותר לו לאכול מיד חלב. כן נראה לי פשוט. ואולם, אני פונה אל הרב, לשמוע דעתו בעניין, אולי יש נימוק או טעם נוסף, שאיננו ברשותי, שיש בו משום לבטל את הנ"ל?
2. בדין טלטול ברשות הרבים לדעת הרמב"ם. הרב יוחאי מקבילי, הפנה אותי לפירושו של הרב קאפח ז"ל שטען כי לדעת הרמב"ם כיום מותר להסתמך על העירוב בכדי לטלטל בשבת. ולא נחה דעתי מכך. ועל כן, טלפנתי לרב שלמה צדוק, והשיב לי כי הוא חולק על דעתו של הרב קאפח וכן חלק עליו בחייו ובפניו בדין זה. ועל כן, אשמח לדעת מה דעתו של הרב בנושא. ואוסיף, כי הדרך שלי לטלטל מפתח בשבת, הוא על ידי צירוף של שני "איסורי דרבנן", והיינו: שאני מוציאו בשינוי (מניחו במקום שאינו דרך הוצאה) ומהלך מרשות היחיד לרשות היחיד ללא עצירה ברשות הרבים. ומשום שיש בזה תרי דרבנן, ובמקום צער היה לי נכון להקל, משום דאי אפשר כיום ללא הליכת המפתח. ויש כמה וכמה מקומות בשבת שהתירו חכמים באופנים כאלו משום צער וכיוצא בזה (וכפי דברי המאירי בדין ניקוב חבית) האם נוחה דעתו של הרב בכך?
3. לאחרונה יצא לי לדבר עם תלמידת חכמים, בנושא מנייני נשים וצירוף נשים למניין. והנה, מלשון הרמב"ם נראה לכאורה שאישה יכולה להצטרך למניין, שהרי:
א. נשים חייבות בתפילה לדעת רבנו כאנשים
ב. הרמב"ם כותב כי לצורך מניין צריך "עשרה גדולים ובני חורין", ובזה כלולה גם האישה, שהרי היא גדול ובן חורין. ואין שום מקום בלשונו שיש בו לאסור באופן מפורש (ורק הכסף משנה ומהר"י קרא בדין זימון עשו היקש ממה שאין נשים מצטרפות לזימון בעשרה לדין תפילה במניין. ולכאורה יש לחלק באופן ברור בין הדברים, כפי שמן הסתם ידוע וגלוי לרב) - גם פה אשמח לדעת מה דעת הרב בעניין זה, בהתייחס לדברי הרמב"ם בלבד ללא שיקולים חיצוניים למינהם. לתשובת הרב, אודה מאוד! חיים.
1. מבחינה עקרונית אתה צודק, כי עיקר איסור ההמתנה באכילת גבינה אחרי בשר, לדעת רבינו, הוא בגלל בשר שבין השיניים. אולם מבחינה מעשית, גם אם ינקה פיו במברשת שיניים, וינקה כל סיר מבין שיניו, אסור לו לאכול גבינה אחרי אכילת בשר, רק לאחכ כשש שעות, משום שזו גזירה, וכלל גדול הוא: גזירה לא ניתנה לשיעורים, והיא חלה בכל מקרה, ובכל נסיבות, משום שאם נחיל אותה רק בשינויים המתחייבים, היא תתכרסם ותחדל מלהתקיים.
2. רוב היישובים בימינו, אין בהם רה"ר דאוריתא כלל ועיקר, ודברי מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל מנוסחים, ואני היום סומך עליהם, גם לכתחילה. בעבר כשלמדתי בישיבה החמרתי על עצמי בשבתות חפשיות, כאב לי שלא יכולתי לעזור לאבי מורי ז"ל, לשאת עמו את הסל שלקח לבית האבל, או לבית החתונה. וכשהתחתנתי, כאב לי שאשתי תבל"א, היתה צריכה להיות "גוי של שבת" לקחת את הילדים. וכך חזרתי ועיינתי היטב בדברי מארי ז"ל, ובדברי החולקים עליו, והגעתי למסקנה שדבריו מאוששים.
3. אשה חייבת בתפילה, אך לא בנוסח התפילה, ובזמני התפילה, אלא בצחות לשונה, ובאופן כללי היא רשאית להתפלל בנוסח התפילה הרגיל, אבל אין לזה שום קשר עם תפילה במניין, כי לתפילה במניין שותפים רק גברים, שהם נקראים קהל, או ציבור, והנשים, בהלכה, אינן נחשבות לקהל או ציבור. אין לקביעה זו שום משמעות של יחס שלילי כלפי האישה, או כלפי הנשים, כי המצוות בכלל, נועדו לסייע ליהודי וליהודיה, להכין עצמם ולזכך נפשם, ולטהרה, כדי לזכות בחיי העולם הבא, עולם האמת והנצח. ודבר זה נעשה ע"י ריסון יצרים, וע"י עיצוב האישיות של האדם, בדרך של מידות טובות וע"י ההשתלמות הרוחנית. הקב"ה שברא אותנו, את הגברים ואת הנשים, יודע את מהות נשמותינו ונתן לכל מין זכר, או נקבה, את המצווה ההולמת לכל מין, כדי להגיע לאותו יעד, חיי עולם האמת והנצח.