אבי ז"ל ניצול שואה הביא עמו מפולין ספר תורה בשנת 1949. לאחר מספר שנים הוא וחבריו הקימו ובנו בכספם ובידיהם בית כנסת קטן ,(שטיבל), ובו התפלל ולשם הכניס את ספר התורה. הוא נפטר באופן פתאומי לפני כ - 39 שנים. כל המתפללים כבר הלכו לעולמם ומאז בניו של אחד המתפללים ממשיכים לתחזק את בית הכנסת, לממן, ולקיים שיעורים. ספר התורה עדין שם, משתמשים בו ולעיתים גם מתקנים. שאלתנו היא היום כשכבר יש נכדים ונינים בוגרים בישובים שונים בארץ הזקוקים לספר תורה. האם אפשר לדרוש ולקבל את הספר לחזקת המשפחה? ידוע, שיש שם ספרי תורה נוספים, אך הם שומרים עליו בקנאות ומסרבים להעבירו לחזקת משפחתנו.
עליכם לברר אם הספר הוקדש לבית כנסת או למתפללים או רק הושאל. אם רק הושאל, זכותכם כיורשים לדרשו בכל עת. ואם הוקדש, באופן עקרוני, אין לכם זכות לדרשו חזרה. אולם, מבחינה מעשית, יש לברר למי הוקדש בדיוק, אם לעמותה, היש המשך לאותה עמותה, ואם אין המשך לאותה עמותה, כי כל המתפללים מייסדי בית הכנסת נפטרו, ואם המתפללים הנוכחים לא נתקבלו כחברים בעמותה, לכאורה, העמותה כבר אינה קיימת, ולכם יש זכות קדימה בס"ת. ואם הוקדש למתפללי בית הכנסת בסתם, הרי ההקדש לכל ציבור מתפללים, לרבות אלה הנוכחים, וידם על העלינה. קצרו של דבר, צריכים חקירה ודרישה, ובדיקת מסמכים של העמותה. פעמים שעל גבי הס"ת יש כתב המתייחס לבעל הס"ת, ומשם יש וניתן ללמוד אם הס"ת הוקדש או הושאל.