בהקדמה לפירוש המשניות כותב הרמב"ם: "ונאמין בכל מה שנעשה... שהיא מצוה, שעליה נקוה גמול מאת ה' לפי ששמענו לדברי הנביא שמצות עשה לשמוע לדבריו..." ואת דברי אנטגנוס במשנה באבות: "... אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס..." הרמב"ם פירש "רצה בזה שיהו עובדים מאהבה"
א. האם החילוק בין המקורות (שבאחד הרמב"ם מעודד ציפייה לגמול ובאחר הוא מסתייג ממנה) זו השאלה האם הגמול הוא בדין/זכות/שכר או שמא בתורת חסד/הטבה/פרס?
ב. אם כן, הרמב"ם היה צריך לפרש באבות "רצה בזה שיהו עובדים בשביל השכר ולא בשביל הפרס"
ג. מה היחס הראוי לשכר מאת ה'? האם יש לקוות אליו, לנסות להמעיט בחשיבותו, למאוס בו או יחס אחר? ומה היחס הראוי לפרס מאת ה' (–שבניגוד לשכר לא בא כגמול למצוות)?