אכן, מבחינה עקרונית את צודקת, שהרי האשה לא נצטותה על מצוות פריה ורביה. והחתם סופר נימק זאת, שאין הקב"ה מצווה אדם להחריב גופו, כדי לקיים מצווה. אולם, לאשה, בטבעה, יש צורך נפשי גדול להיות אמא לבנים. ורחל אמנו תוכיח, בדבריה ליעקב, "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי. נכון, שהאיש מצווה על פריה ורביה, וזאת כדי לרסן את יצריו המיניים, ולתת להם משמעות ערכית וייעודית, אולם אינו יכול לכפות על אשתו טיפולי הפריה רבים וקשים, לכן, בעבר, בני זוג שאוהבים זה את זו, וזו את זה, אם נבצר מן האשה להרות וללדת, היא התירה לבעלה, לשאת עוד אשה, כדי שיוכל לקיים מצוות פריה ורביה, אבל היתר זה ביה"ד יממש, רק אם יהיה בטוח, שהבעל מסוגל לזון ולפרנס היטב היטב את שתי נשותיו, ושיהיה שלום ואחוה ורעות בין הנשים, וכך היו זוגות בודדים בצנעא שבתימן. והכרתי משפחה אחת, מופתית כזו, שעלתה ארצה. בימינו, הגישה היא פופוליסטית, ודמגוגית,. כל מי שיקרא תשובתי זו אליך יבטלה כעפר הארץ, וישלול כל אפשרות של נישואין ביגמיים, אבל גישה זו היא שקרית, כי היא מתעלמת מהמציאות המודרנית, שלמרות איסור נישואין ביגמיים, יש חוק האישה (=הנשים) הידועה בציבור, לכל הציבור, ואינה ידועה לאשתו שקידשה כדת משה וישראל ובכוונה לא התייחסתי לפוריות של אם פונדקאית,. וה' יברככם בזרע של קיימא.