1. בהלכה נאמר שמברכים על הנר במוצ"ש "עד שיאותו לאורו". לכן יש שכופפו אצבעותיהם מול אור הנר, כדי לראות את הצל שנוצר, וזה ביטוי לראותו לאורו (הרי"ף). אולם המקובלים הפליגו בטעמם לעניין אחר, הקשור בנפילה הרוחנית שהיתה לאדם הראשון בחטאו, הקשור בחוש המישוש, שהוא בשר האדם, להבדיל מן הציפורן שהיא פחות רגישה למישוש, ולכן היו שאמרו, שאדם הראשון לפני חטאו היה מחופה בציפרון בגופו.
2. הרחת הבשמים במוצ"ש כדי ליהנות, ובכך לפצות אותנו, על החסר שנוצר לנו בהסתלק הנשמה היתירה שהיתה לנו בשבת.
3. יש אומרים שבעבר היה האדם מתעטש ומת, ולכן מברכים את המתעטש בבבריאות.