שלום לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, קשה לי להבין, לאור פרוש רש"י, את העונש המתואר בדברי השם לחווה "וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְה0וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ". אם הבנתי נכון הפרוש מסביר שלאישה תהיה משיכה מינית לבעלה - בדיוק כמו שבעלה יימשך מינית אליה -, אבל יהיה אסור עליה לבקש מבעלה להיות עימה בפה אלא יהיה עליה לרמוז לבעלה שברצונה שיהיו ביחד. ניתן להבין מפרוש כזה שאם חווה לא הייתה נענשת היה מותר לנשות ישראל לבקש מבעליהן, ללא היסוס, לקיים עימן יחסי אישות. מה לא הבנתי נכון? בברכת התורה, אליעזר
הקשר האינטימי בין איש לאשתו הוא חיובי. אם יעשה כהלכה, ובזמן טהרה, ובצניעות. האיש מצווה שלא לגרוע מהעונה של אשתו, וגם האישה חייבת לחיות עם בעלה חיי אישות. אולם הדרך הנכונה בעניינים אלו שהיוזם הוא הבעל, אבל בחן ובנעימות. והאישה כשהיא נצרכת לכך מיזמתה, וזה לא פסול, תעשה זאת ברמיזות, דהיינו בהתנהלות התנהגותית שהבעל יבין כוונתה. כי מבחינת הצניעות שנועדה לטפח כבוד לאישה, כדי שחלילה לא תיתפס כשפחת מין או כצורכת מין, שאינה תובעת בפה. כללו של דבר, התורה הכירה בצרכים המיניים של בני הזוג, אבל דאגה לכך שההתנהגות המינית בין בני הזוג תהיה בצניעות ובכבוד ובעידון, כדי לשמור על כבוד האישה מחמת אישיותה ולא רק בגלל נשיותה, וכן על כבוד האיש, מחמת אישיותו, ולא מחמת יכולתו, או רצונו לחיית חיי מין או לספק צרכים מיניים.