בתימן לא הקפידו היכן קברו, אנשים ונשים. ולאו דוקא קבורה משפחתית. אלא כל הצריך לקבורה, חפרו לו קבר וקברוהו. בין איש בין אשה. היכן שנמצא המקום פנוי. ואשריהם של אבותינו שכך נהגו. כי פטרו עצמם מלבטים מביכים כאמור בשאלה. יש מקרה בו איש נשוי התאלמן מאשתו, קנה לה חלקת קבר, ולו סמוך לה, ויש לו שני ילדים ממנה. והנה ה' סייע בידו ומצא אשה שנייה, כשרה מאוד, ונישאו, וב"ה הם חיים בשלום, אך אשתו השנייה דורשת במפגיע, שלא ייקבר ליד אשתו הראשונה, אלא יקנו לשניהם שתי חלקות סמוכות, וילדיו מן הראשונה מתנגדים, והיא בשלה!! לכן, אין זה מעלה ואין מוריד, שחיו שלא בשלום, בלאו הכי בקבר לא רבים, וגם לא מתייחדים, אלא גויות, שהבשר כלה. ונשארים רק העצמות. ופעמים שהם מתניידות מחמת זרמי הגשמים, אלא עיקר העיקרים שנשמת האדם, אם זכה האדם לזכרה בעולם הזה במצוות ובמעשים טובים, תזכה לחיי העולם הבא. ואם זכה האדם יזכה לתחיית המתים, כמו שגם להבדיל, החייל הקדוש אשר טבע במצולות ים, ולא נמצא, יזכה לתחיית המתים. או נחרך בטנק יזכה לתחיית המתים. ולגופו של דבר, מאחר והאב ביקש להיקבר קברו על קברה, יש לכבד רצונו. שמא התחרט בערוב ימיו, על הריב שהיה לו עמה. ומבחינה הלכתית ומשפטית אין לבנים למנוע קיום רצון האב ומצווה לקיים דברי המת. ניתן לשמוע תשובה זו בהלכה יומית באודיו באתר קהילת נצח ישראל.