לכבוד הרב,
ידועה שיטתו של הגר"ע יוסף שלפיה מרן הבית יוסף הוא מרא דאתרא דארץ ישראל, וגם שאר העדות שעלו לארץ חייבות לנהוג כמותו, מדין "קמא קמא בטל" - כלומר שאמנם באשכנז אשכנזי היה כפוף לרמ"א, ובתימן תימני כפוף למהרי"ץ, אולם משעלה לארץ ואין דעתו לחזור, אז הוא עלה לבד, והאשכנזים ושאר עדות לא עלו במכה אחת, ואז כל עולה חדש בטל ברוב היושבים בארץ, וכן הלאה, קמא קמא בטל, כמו בדיני תערובות. (אם הבנתי נכון את שיטתו) אלא שלמעשה ניתן לראות שרוב העדות לא סבורות ככה, כולל אשכנזים, תימנים וכו', וממשיכה כל עדה במנהגיה. השאלה שלי היא איך יסבירו שאר העדות את סברתו של הגר"ע יוסף? הרי לכאורה שפיר קאמר ליה, שכל תימני ותימני שעולה לארץ לבד הוא בטל בתערובת יושבי הארץ, קמא קמא בטל. אמנם יש לדון בזה, כי בדיני תערובות ככל הזכור לי אם מתישהו התערובת שבטלה היא בעלת משמעות אז היא יכולה להיות חוזרת וניעורה. כמו בבשר בחלב - אם יפלו כל פעם טיפות חלב קטנות לקדירה בשרית עד שיהיה בהם כדי נתינת טעם וכו' אז כולן ביחד חוזרות וניעורות. אלא שאולי בעדות זה שונה, וכל תימני או אשכנזי שעלה לארץ ואין דעתו לחזור אז הוא כיושב ארץ ישראל דמי ואין התימנים או האשכנזים יכולים להיות חוזרים וניעורים אז בעצם מה שאני בא לשאול זה מה שורש המחלוקת ואיך מסבירים את טענות אלה האשכנזים/תימנים ושאר עדות שלא נוהגות בארץ כמו הבית יוסף.