אודה לרב אם יוכל להרחיב בטעם ההיתר שלו לשחק במיני משחקים אלו בשבת (כמובן שללא סוללות) כפי שראיתי בתשובות אחרות של הרב כאן באתר. הנה ידוע שהרב עובדיה והאור לציון אוסרים לגדולים משחקים אלו (בניגוד לרבנים אשכנזיים שמתירים ע"פ הרמ"א וכן היא בשש"כ וכן היא בס' דיני מוקצה שהוציא הר"ד עדס) בטעם שאין על משחקים אלו תורת כלי ולכן הם מוקצה עבור הגדול ומותרים לקטן והם נסמכים בין השאר על תשובת רבנו (בלאו סי' קעט) בעניין אבנים של שן שמשחקים בהם על היין ורבנו אסר להם מטעם מוקצה (ולכאו' תואם דבריו בהל' שבת כה, ו שאבנים ומעות וקנים וקורות אין עליהם תורת כלי ואסורים בטלטול) ולענ"ד יש מקום להקל במציאות של היום שאינו דומה לדבר שאין עליו תורת כלי ואף אם אין עליו תורת כלי הרי הוא מיוחד לשעשוע ולמשחק כפי שגם הרב בעצמו מתיר בתשובה זו ורבנו בתשובה לא החשיב את העיסוק במשחק כהתעסקות ראויה אלא אדרבה גובלת אף בחשש איסור או בודאי איסור בעיסוק בדברים בטלים ומושב לצים וכדו'. אך לא כן במציאות של היום שהורים משחקים עם הילדים לעתים משחקי חשיבה חכמים המפתחים את החשיבה וכישורים אחרים וכידוע מפסיקות הרמ"א בכמה מקומות בהל' שבת שאף התיר לשחוק במיני עצמות שנוהגים כן (שלח, ה) כמו גם לשחק עם כדור (שח, מה) ובסדר דיני המוקצה הנ"ל עמ' קפח ציין בהערה שזוהי גופא המחלוקת בין רמ"א לשו"ע (בעניין כדור בסי' שח, סעי' מה) שלפי השו"ע אין המשחק נחשב בעיניו מעשה חשוב שיוכל להפוך את המוקצה לכלי היתר ולרמ"א - כן, ובאמת סברת הרמ"א לאור המציאות של היום מאד מחוורת בעיניי. ומנהג נפוץ בכל מקום שמשחקים בהם הגדולים בשבתות כידוע. והעיסוק הוא לא לקלי דעת אלא לאנשים מן השורה ולכן יש להגדיר את המשחק כעיסוק סביר עד חיובי ולא יהיו הקלפים והכלים של השחמט פחותים "ממרבך שלאבנים" שחשב עליהם מבעו"י שאם סדרם מבעו"י שמותרים בטלטול (כה, כא). האם הסבר זה לתשובת הרמב"ם נראה לרב כמסתבר? ברוך תהיה