שאלה זו, ככל שהשואל אמתי, ואינו בעל דעות קדומות, ואין בכוונתו לנגח, ולהטיל מום בקדשים, יתקיים בו ישמע חכם ויוסיף לקח. ובכן, הקב"ה ברא את האדם בצלמו, כלומר ה' נתן לאדם להבדיל מן הבהמה, מתנה יקרה וייחודית, השכל, שבכוחו האדם יכול להחכים בחכמה, יוכל האדם להתמודד עם קיומן כפרט וכחברה בעולם, שיש בו מצבי סיכון: מחלות, מלחמות, תופעות טבע, כמו רעית אדמה, צונאמי, ועוד בצורות וכיו"ב. אבל בחכמה יוכל האדם להתמודד עם יצריו הבהמיים, כדי שלא יהיה כבהמה, או חלילה כחיה, אלא בעל מידות, אנושי, ואשר ראוי אם יפעל ויזכה לכך שגם ישכיל וידע את ה', כי ככל שייעשה כן, הרי במותו, כלומר עם סיום חייו הזמניים בעולם הזה, הרי שנפש האלוקית ככל שזיככה היא תחיה לנצח בעולם האמת והנצח, וזה ייעודו של האדם, בגלל שנברא בצלם ה'. אולם כדי שהאדם יצליח לממש את ייעודו, לא יוכל בגלל יצריו, בלי תורה ומצוות, והראיה לכך, מאדם הראשון, עד מתן תורה, שנצטוון רק בשבע מצווות בלבד, ולא הצליחו עם אותן מצוות לממש את ייעודם כבני אדם שנבראו בצלם, ושייעודם חיי עולם האמת והנצח. ודור המבול ודור הפלגה, ודור סום עמורה יוכיחו. ולכן במעמד הר סיני ניתנה תורה לישראל, כדי שיוכל האדם שקיבל עליו עול תורה ומצוות לממש את ייעודו. יוצא אפוא, שהגוי, שאינו מתגייר, ונשאר בגירותו, מסכן את אפשרות ייעודו. ולכן היהודי מברך שלא עשאני גוי, ועשאני יהודי שקבלו עליהם עול תורה ומצוות, אשר מבטיחים למקיימים אותם, חיי עולם האמת והנצח. והרי בורא האיש והאשה, ברא את האיש עם יצר אקטיבי, יותר מן האשה, ולכן האיש זקוק ליותר מצוות מן האשה, כדי לרסן יצריו. ולכן האיש מברך שלא עשאני אשה, או עבד כנעני שחייב מצוות כאשה, וציוונו במצווה יתירות, שאעמוד בניסיון ואזכה לחיי העולם הבא. יש לציין שגם האשה זכתה בחיי העולם הבא, במצוות שנצטוותה, אבל האיש מקבל את הניסיון שה' הביא לידו ע"י שבראו איש ומודה לה' בגין המצווה היתירה שנצטווה בהן.