ברכת שלא עשני אישה

שאלה: 

שלום עליך מו"ר, רק אומר בראשית דברי שאין בכוונתי לזלזל בכבודם של חכמים ראשונים ח"ו, כי אם לחתור אל חקר האמת ובסופו של דבר תורה היא וללמוד אני צריך. בכל יום מברכים הגברים ברכת שלא עשני אישה ויש נשים שנהגו לברך שלא עשני כרצונו. אי אפשר להתחמק מהתמיהה האינסטינקטיבית העולה בברכה זו. יש שניסו להראות את הקשר והממוצע בפילפולים אינסופיים בין הברכות הללו אך ההרגשה היא שהם הולכים סחור סחור סביב הבעיה ומסיתים את הדיון העיקרי בשאלה. ובכלל, בידוע הוא לכל בר בי רב שאין אותם חכמים שהתקינו את ברכת "שלא עשני אישה" הם אותם שהמציאו את "ברוך שעשני כרצונו" שהאחרונה הינה המצאה בתר תלמודית, ומכיוון שכך, חלק בכלל לא נהגו לאומרה ואף יצאו נגדה. עכשיו, באמת, ההרגשה היא שקיימת בעיה רצינית עם משקל הדברים הנאמרים. שהרי סדר הברכות הוא כך: ברוך אתה ה'.. שלא עשני גוי ברוך אתה ה'... שלא עשני עבד ברוך אתה ה'... שלא עשני אישה במחילה, יותר סביר והגיוני לומר שזה על אותו משקל שהאדם מודה לה' שלא עשה אותו גוי או עבד הוא גם מודה שלא עשאו אישה. כעת, היו ימים שבאמת נשים היו בעמדה נחותה גם בקרב היהדות, למרות כל המגננות והתיקונים שחז"ל השתדלו לתקן בעבורן (עצם התיקונים מראים שגם הם בעצמם הרגישו שמשהו לא הכי הוגן כלפיהן במציאות ששררה בזמנם גם בתוך היהדות) אמנם יודע ומכיר אני בהתבטאויותיהם החיוביות של חז"ל על הנשים כגון "בינה יתירה ניתנה באישה" וכד' ועצם ידיעה והכרה זו מעצימה את התמיהה על ברכה זו. אשמח לחוות דעתו של הרב על הדברים ותשובתו לנ"ל. נ.
ב. שומע אני משיחותיך ותשובותיך בעניין השיוויון המדומה שמנסה החברה החילונית בהשפעת תרבות המערב הקלוקלת להנחיל לעמינו, וליבי שלם עם כולם. אדגיש שאין תרבות קלוקלת זו היא הגורם לשאלתי. יודע אני שכל אחד יש תפקיד ייחודי בתא המשפחתי כפי שחננו הקב"ה בטיבעו.

תשובה: 

שאלה זו, ככל שהשואל אמתי, ואינו בעל דעות קדומות, ואין בכוונתו לנגח, ולהטיל מום בקדשים, יתקיים בו ישמע חכם ויוסיף לקח. ובכן, הקב"ה ברא את האדם בצלמו, כלומר ה' נתן לאדם להבדיל מן הבהמה, מתנה יקרה וייחודית, השכל, שבכוחו האדם יכול להחכים בחכמה, יוכל האדם להתמודד עם קיומן כפרט וכחברה בעולם, שיש בו מצבי סיכון: מחלות, מלחמות, תופעות טבע, כמו רעית אדמה, צונאמי, ועוד בצורות וכיו"ב. אבל בחכמה יוכל האדם להתמודד עם יצריו הבהמיים, כדי שלא יהיה כבהמה, או חלילה כחיה, אלא בעל מידות, אנושי, ואשר ראוי אם יפעל ויזכה לכך שגם ישכיל וידע את ה', כי ככל שייעשה כן, הרי במותו, כלומר עם סיום חייו הזמניים בעולם הזה, הרי שנפש האלוקית ככל שזיככה היא תחיה לנצח בעולם האמת והנצח, וזה ייעודו של האדם, בגלל שנברא בצלם ה'. אולם כדי שהאדם יצליח לממש את ייעודו, לא יוכל בגלל יצריו, בלי תורה ומצוות, והראיה לכך, מאדם הראשון, עד מתן תורה, שנצטוון רק בשבע מצווות בלבד, ולא הצליחו עם אותן מצוות לממש את ייעודם כבני אדם שנבראו בצלם, ושייעודם חיי עולם האמת והנצח. ודור המבול ודור הפלגה, ודור סום עמורה יוכיחו. ולכן במעמד הר סיני ניתנה תורה לישראל, כדי שיוכל האדם שקיבל עליו עול תורה ומצוות לממש את ייעודו. יוצא אפוא, שהגוי, שאינו מתגייר, ונשאר בגירותו, מסכן את אפשרות ייעודו. ולכן היהודי מברך שלא עשאני גוי, ועשאני יהודי שקבלו עליהם עול תורה ומצוות, אשר מבטיחים למקיימים אותם, חיי עולם האמת והנצח. והרי בורא האיש והאשה, ברא את האיש עם יצר אקטיבי, יותר מן האשה, ולכן האיש זקוק ליותר מצוות מן האשה, כדי לרסן יצריו. ולכן האיש מברך שלא עשאני אשה, או עבד כנעני שחייב מצוות כאשה, וציוונו במצווה יתירות, שאעמוד בניסיון ואזכה לחיי העולם הבא. יש לציין שגם האשה זכתה בחיי העולם הבא, במצוות שנצטוותה, אבל האיש מקבל את הניסיון שה' הביא לידו ע"י שבראו איש ומודה לה' בגין המצווה היתירה שנצטווה בהן.

תאריך: 
31/12/18 כ"ג טבת התשע"ט
x

Audio Playlist