שלום הרב
בקשר להלכה הזאת ברמב"ם (קרית שמע ג,טז): כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומימי רגליים, עד שירחיק--כך אסור לקרות כנגד הערווה, עד שיחזיר פניו: אפילו גוי או קטן, לא יקרא כנגד ערוותן. ואפילו הייתה מחיצה של זכוכית מפסקת, הואיל והוא רואה את הערווה, אסור לקרות, עד שיחזיר פניו. וכל גוף האישה, ערווה; לפיכך לא יסתכל בגוף האישה, כשהוא קורא: ואפילו אשתו--אם היה מגולה טפח מגופה, לא יקרא כנגדה.

1) מה הפירוש של ההלכה הזאת. "כל גוף האישה ערוה", משמע לא כמו מי שאמר שרק במקומות שדרכה לכסות, אלא גם במקומות שאין דרכה לכסות.?
2) מה החילוק בין "לא יסתכל" לבין " לא יקרא כנגדה", משמע שאם מגולה טפח אסור אפילו לקרוא כנגדה (כמו, להבדיל, כשיש צואה מולו), ואם לא אסור רק להסתכל? והאם האם הכוונה להסתכל כמו שאסור להסתכל שהוזכר בהל' איסו"ב (ואז גם כאן יהיה חילוק בין הסתכלות להבטה רגילה)?
3) מה הדין בזה לגבי תלמוד תורה וברכות אחרות? האם גם כאן יהיה אסור?