רבינו לא הביא עניינים אלו להלכה, כי הוא ראה בהם עניניי דרוש ומוסר.

אבל הרמ"א, שו"ע, יו"ד, רסה, יב, הביא עניין זה להלכה וכתב: ונהגו לקחת מניין לסעודת מילה ומיקרי סעודת מצווה וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים. ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, א"צ לאכול שם, ומשמע שאם כבר האדם נמצא שם, ולא אוכל, הוא כמנודה, ודווקא כשהוא בחבורה טובה, אבל כשיש שם בני אדם שאינם מהוגנים, רשאי הוא שלא לאכול, אבל עיין בפתחי תשובה שם, ס"ק יח, ומשמע שאם אדם הוזמן, צריך ללכת. ובתימן נהגו להזמין, ומי שיכל הלך. כי הדבר פשוט, שאם קשה לו לאדם להשתתף בסעודת מצווה, הוא פטור כי חייו קודמים.