עבודה זרה פרק ב מחרף ומגדף
לק"י
שלום וברכה לכבוד הרב ד"ר רצון ערוסי שליט"א
ילמדנו רבנו
כותב הרמב"ם ב ע"ז פ"ב הל"ו : כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא אֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ - הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא.
האם המודה שהתרפים של לבן אמת (כפי הפירושים שהם מנבאים עתידות וכו) וכי כתוב כי הם אלהי לבן (למה גנבת את אלהי), האם זה מחרף ומגדף ? או שהוא כסיל כפי שרבו כתוב בסוף פרק יא' ע"ז
ואם כן מה ההבדל ומה ההגדרה המדויקת של המודה בעבודה זרה שהיא אמת ?
ושכרו כפול מן השמים.
אכן התרפים הם ע"ז, והמאמין כוח הקסמים שבהם, והוא בר דעת, הוא בגד'ר מחרף ומגדף, ואם הוא טיפוס עממי, חסר דעת, כמו רבים שיש בינינו, שמאמינים בכשפים ובקסמים, ואינם יודעים שדבריו אלו הם בגדר ע"ז, בורותם היא המצילה אותם מדין מחרף ומגדף.
ויעקב אבינו, שאמר ללבן "אלהיך", כך לדעת לבן, ולא שיעקב האמין. ורחל שגנבה את התרפים, י"א כדי למנוע מאביה לעבוד ע"ז, וי"א שרצתה לשבש את אביה כשירצה לרדוף אחריהם, לא שהאמינה בכח הקסמים שבהם, אלא שאביה שמאמין בהם, ויגלה שאינם, תיטרף דעתו ותשתבש, רדיפתו אחריהם.
אפשר לשמוע תשובה זו גם בהלכה יומית.