ההוראה שכל יחיד ויחיד בחמצו הפרטי להבדיל מחנויות ובתי עסק ומפעלים, ישתדל לסיים ולבער את החמץ פיסית עד פסח, לאכול ולשתות ולחלק לחברים ולנזקקים שלא יישאר חמץ לחלוטין.

תערובת חמץ שמותר לפי הרשימה מה מותר לגנוז, שלפי רבינו מותר לגנוז לאחר הפסח.

אבל היתר לפי הרשימה מה שכתוב לבער, איסור בל ייראה ובל יימצא.

אם חוששים למצוא מזון לאחר הפסח, יש אספקה די והותר כפי שאמרו השלטונות.

בעיית הבעיות במכירת החמץ היא הרצינות של המוכר לכיוון דעתו האמתי, שבזה החמץ כבר לא שלו, אלא של הגוי, גם כשהגוי קונה על באמת, ויש לו אפשרות של נגישות לחמץ שלו, אבל בימינו אין הגוי יודע איפה ושל מי החמץ, כי מוכרים לו כמויות אדירות, אין לו שום נגישות. הרבה חושבים שזה רק רשמי.

אבל אם יש לאדם גוי נאמן שמכירו באופן אישי, מוכר לו את החמץ מכירה אמתית באופן שהגוי ייקח את החמץ לביתו, ויאמר  לגוי, שאם אחרי פסח היהודי ירצה לקנות את החמץ מן הגוי, ואם הגוי ירצה למכרו ליהודי, בנסיבות כאלה ובאופן כזה - מותר.