קריאת הלל בפסח בימי הקורונה
ידוע שכתב רבנו בהלכות תפילה שבדברים שבקדושה לא יהיה האחד אומר והשאר שומעים ועונים אמן אלא כשיש עשרה.
אמירת ההלל לא נמנתה כדברים שבקדושה, וגם בהלל של ליל פסח אפילו שאין עשרה אנו אומרים אותו בקירוי (אם כי הוא לא נמנה בחיובי שמונה עשר הימים שמנה רבנו).
השאלה היא האם בימי קורונה אלו, בתפילת שחרית של יו"ט ראשון (שמתפללים כמה גברי הבית יחדיו, כיחידים), יכול האב (או גדול אחר) לקרות את ההלל ויענו אחריו שאר הנוכחים הללויה. *או שעדיף שיאמרוהו כל אחד במרוצה כזמירות וכיו"ב.
כי פשט ריהטת לשון רבנו בפ"ג מגילה שקירוי ההלל הוא בציבור (לא כתנאי אלא כתיאור מציאות).
ואילו בסופו נאמר: "ואם היה המקרא את ההלל קטן, או עבד, או אישה - עונה אחריהם מה שהן אומרין, מילה מילה בכל ההלל". משמע מכאן שאם גדול מקרא גדול, יכולים לענות הללויה.
נראים הדברים, שאע"פ שהלל שנאמר ביום שגומרים את ההלל, ניתן לקראו בקירוי, אם יש עשרה, וגדול מקרא, הני מילי רק לקירוי.
אבל אם אין עשרה, חובה על כל יחיד לקרוא את ההלל.
רוצה לומר, גם כשיש יחידים ביחד, ואינם עשרה, דין יחידים יש להם, ואין להם דין קירוי, אלא דין קריאה.
ולכן בעידן הקורונה, שאין לנו עשרה במקום אחד, נקרא את ההלל בלי קירוי.