במקרים כאלה עלינו לדעת, שאין אנו כבשר ודם יכולים להיכנס לכבשונו של בורא עולם ולומר שמקרה כזה אירע בגלל עניין זה. אבל כיהודים מאמינים עלינו לדעת שאין מגיפה זו מקרית.

אלא היא מאת ה'. ולכן כל אחד באופן אישי, וכולנו ככלל צריכים לקיים: נחפשה דרכנו ונחקורה.

הנה לדוגמה, בתחום הכלל לאומי: שנאת חינם, התנכרות לערכי הדת ורמיסתם, שבת, משפחה ועוד.

ובתחום האישי, כל אחד יפשפש במעשיו.

ובתחום הקהילתי לדוגמה, קדושת מקדשי מעט וההתייחסות לתפילות ולשיעורי תורה, שלצערנו, יש ומתייחסים לכך כמטלה כבדה מה חובתי ואיעשנה, והעיקר לסמן וי, ודי בכך, ובית הכנסת הפך חלילה למועדן של חוגים.

ועל כן נאמר בתוכחה שבפרשת בחוקותי, והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם, 

ולדאבון לבנו בגלל המגיפה גורשנו ממקדשי מעט והתפילה בציבור.