1. אכילת הסימנים בליל ראש השנה:

• אומנם אין לפי הרמב"ם ולא מנהג תימן באכילת סימנים בליל ראש השנה בגלל הבעיות ההלכתיות הנלוות לכך (בעיקר איסור ניחוש), נהגו בארץ ישראל לקיים את מנהג אכילת הסימנים כנהוג בעדות אחרות.
• שיטת הספרדים היא לאכול את הסימנים לאחר ברכת המוציא כדי לא להיכנס לספק אם לברך על הסימנים ברכה אחרונה, אולם אז אין לברך ברכת הנהנין על אותם סימנים שנכללים כמאכלים הבאים מחמת הסעודה. אפשרות נוספת היא לאכול את הסימנים לאחר ברכת המזון (אולם לאחר הסעודה מפסידים את האיחוד המשפחתי מאחר ודרך בני הבית להתפזר מעם השולחן).
• אולם מנהגנו לאכול את הסימנים במסגרת אכילת ג'עלה לפני המוציא. לגבי סדר הברכות לפי הרמב"ם סדר הברכות הוא לפי מה שלבו חפץ (לפי מרן יש להקדים שבעת המינים לפי הסדר).
• לגבי טבילת תפוח בדבש, אם הדבש דליל וניצוק כמו נוזל הרי הוא בגדר של משקה ולכן מצריך נטילת ידים אולם אם הדבש סמיך הוא לא מצריך נטילת ידים, לכן עדיף לצרוך דבש עבה (או להכניסו למקרר כדי לגבשו). אולם לפי הרמב"ם מאחר ואין רגילות לטבל תפוח בדבש, אין ליטול ידים על אכילת תפוח בדבש (גם עבור דבש דליל).
• לגבי אמירת נוסח יהי רצון, לפי הרמב"ם יש לומר בנוסח של הודעה ולא של בקשה (כדרך שאומרים "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא").
   

2. גם בראש השנה כבכל יום טוב יש חובה של אכילת שתי סעודות הכוללים אכילת בשר ושתיית יין (על אף שאין להרבות בשמחה כבכל יום טוב). אולם אדם אשר לא חפץ בבשר או שהוא מתארח במקום שלא מגישים בשר, יכול לאכול גם דברים אחרים.
    
3. שינה בראש השנה – לפי מנהגנו, אפשר לנוח בראש השנה לפני השיעור כבכל יום טוב ויש בכך אף מצווה כדי שיגיע רענן לשיעור ולתפילות.

ע"פ סיכום שיעור ‏כ"ט אלול תשע"ח