לא נראה שיש מחלוקת בין הירושלמי לבבלי, שהרי גם הירושלמי קבע שאין נטילת ידיים אלא לפת בלבד, ואם תימצי לומר שבירושלמי, נט"י היא חובה בכל דבר שיש חשש לטומאת משקין, אם כן, מדוע דוקא פת?

אלא הדבר פשוט שחובת נט"י היא תקנה של חכמים, משום סרך תרומה, ותקנה זו שמחייבת את הלוויים והישראלים ליטול ידיהם, בגלל הכהנים, סרך תרומה, שחייבים ליטול ידיים על כל אכילת תרומה, פת או פרי.

תקנה זו הוגבלה רק לפת, לא לפירות. וכל הנוטל ידיו לפרי, הרי זה מגסי הרוח.

אבל כן חייבים נטילת ידיים גם לכל דבר שטיבולו במשקה, גם על פירות או זרעונים, אבל דווקא בדרך של טיבול, כי תקנה זו קבעו לה חז"ל גבולות.