דילוג לתוכן העיקרי

נטילה לדבר שטיבולו במשקה

שאלה

שלום הרב!
הרב קפאח זצ"ל בהלכות ברכות פרק ו הערה ד כותב שיש ליטול ידים רק במקום שמטבלים דבר במשקה ממש ולא מספיק שרק שוטפים אותו והוא רטוב.
ודחה את דברי הכסף משנה מדיוק בלשון הגמרא שנכתב "דבר שטיבולו במשקה" ולא "דבר רטוב".
אך באמת בירושלמי כתוב להדיא (ברכות פ"ח ה"ב) "רב הונא אמר אין נטילת ידים אלא לפת בלבד. תני רבי הושעי' כל דבר שיש בו ליכלוך משקה..." נראה שאין זה תלוי בטיבול אלא בעצם המשקה, ועוד אם תאמר שרוב הראשונים סוברים שהבעיה היא סרך תרומה, אז מה זה משנה איך הגיעו המשקין? סוף סוף משקה מקבל טומאה להיות תחילה.

האם יש מחלוקת בין הירושלמי לבבלי?

תשובה

לא נראה שיש מחלוקת בין הירושלמי לבבלי, שהרי גם הירושלמי קבע שאין נטילת ידיים אלא לפת בלבד, ואם תימצי לומר שבירושלמי, נט"י היא חובה בכל דבר שיש חשש לטומאת משקין, אם כן, מדוע דוקא פת?

אלא הדבר פשוט שחובת נט"י היא תקנה של חכמים, משום סרך תרומה, ותקנה זו שמחייבת את הלוויים והישראלים ליטול ידיהם, בגלל הכהנים, סרך תרומה, שחייבים ליטול ידיים על כל אכילת תרומה, פת או פרי.

תקנה זו הוגבלה רק לפת, לא לפירות. וכל הנוטל ידיו לפרי, הרי זה מגסי הרוח.

אבל כן חייבים נטילת ידיים גם לכל דבר שטיבולו במשקה, גם על פירות או זרעונים, אבל דווקא בדרך של טיבול, כי תקנה זו קבעו לה חז"ל גבולות.