לשון הרמבם
שאלה
שלום
כתב רמב״ם פרק דאל בזו הלשון
ח [ו] והיאך דין עיר הנידחת, בזמן שתהא ראויה ליעשות עיר הנידחת--בית דין הגדול שולחין ודורשין וחוקרין, עד שיידעו בראיה ברורה, שהודחה כל העיר או רובה, וחזרו לעבודה זרה
ולשון חזרו תמוהה לי ואני מבינו כי איך אפשר להגיד על בני ישראל שהם מאמינים בני מאמינים חזרו כאלו זה מצבם כך
תודה רבה
תשובה
כבר כתב רבנו בפרק ראשון ע"ז, הל' ט-י, שכל האנושות איבדה במהלך הזמן את האמונה בה' אחד, ועבדו עבודה זרה, עד שאברהם אבינו החל ללמדם ייחוד ה', והתנתקות מע"ז, וצאצאיו המשיכו בדרכו, דהיינו, בני העם היהודי, עד שבמצרים, כבר אבותינו שבו לעבוד ע"ז, חוץ משבט לוי, עד שבא משה רבנו וניתקם מע"ז ונתן להם את התורה, הרי שכל עיר בישראל שתושביה עובדים עבודה זרה הם למעשה חוזרים לע"ז כאבותינו שהתקלקלו במצרים.