סתירה בין פירוש המשנה ליד החזקה
בפירוש המשנה ליבמות פרק ב' משנה ח' כתב הרמב"ם:
ודין נטען על א"א כמו שאומר וזה אם הוא נטען עליה שהעידו עדים בדבר קרוב להיות כמו שראו אדם יוצא מביתה והיא חוגרת אזורה או שראו אדם שפירש מן המקום והיא עומדת מעל המטה (בנוסח הרב קאפח 'והיא נזקפת מעל אותו מקום') וכל כיוצא בזה מן הדברים שנקראים דבר מכוער. עכ"ל.
הרי שעצם זקיפתה מעל המקום הוי כיעור גם ללא חגירת הסינר, ומאידך חגירת הסינר לבדה הוי כיעור, ודי בעדות על אחד מהאופנים אם ראו אדם יוצא מביתה.
ואילו בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה ט"ו כתב:
כיצד היא יוצאה משום שם רע כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה בזנות. כיצד כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה. עכ"ל.
הרי שזקיפה ממיטתה לבד ללא חגירת האיזור או לבישת המכנסיים אינה נחשבת לכיעור.
לעת עתה לא ראיתי מי שעמד בזה.
לא פירשת מהי הסתירה. הרי רבנו, בהל' סוטה, ב, יג-יד, פסק להלכה אותה משנה, לפי פירושו אותה, שאשה, ששני עדים ראו שהיא נסתרה עם מישהו, ולא ראו את עצם המעשה, רק ראו דבר מכוער, כגון ראו אותה חוגרת חגורה, דוגמה שאותה הזכיר רבנו בפירוש המשנה.
וכן במשנה תורה, אישות, כד, טו, הזכיר רבנו את הדוגמה שהעדים ראו ששניהם יוצאים ממקום אפל.
ובשני המקורות פסק רבנו שהנטען על אשת איש, אסור לו לשאתה, ואם נשאה, יוציא, ואם יש לה בנים, לא יוציא, כדי שלא יפסלו את הבנים.