פסחים דף נ עמ' ב:
" א"ר יהושע בן לוי כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו שאילמלי מתעשרין אין כותבין: ת"ר כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאיתויי מוכרי תכלת אינן רואין סימן ברכה לעולם ואם עוסקין לשמה רואין:"
העניין שבאגדתא זו (אם היא אכן אגדתא?) מובן. אך, כיצד הרב היה מסביר את הקשר שבין התעניות של אכה"ג למעשיהם של הלבלרים שאינם עוסקים לשמה? אגב המהרש"א מקשר את מספר ה-24 תעניות ל-24 מעמדות בשנה... מדוע לא לקשר את ה-24 תעניות ל-24 ספרי המקרא?
לולי הרישא לגבי אכה"ג, הייתי מפרש שאולי זה עניין פסיכולוגי. לבלר הכותב סת"ם עבור הכסף ללא לב וללא יראת שמים ורק עבור הכסף, לא רק שלא ירגיש בריווח אלא גם ייתכן ויסבול מנקיפות מצפון על העוול שעושה.