ציטוט מכתבי הרב בספרו "התורה והליכות עמנו" נאמר אבל מתוך חומרה זו שהתורה מתייחסת לשפיכות דמים, התורה גם מקפידה ביותר שלא לשפוך דם נקי, כלומר שלא לשפוך דם נאשם  ברצח שמא הוא חף מפשע ולכן הנאשם ברצח לא יוצא להורג, אלא אם כן הוא הותרה בשני עדים כשרים ואם העדים עמדו בדרישה וחקירה וגם העדות ניתנת להזמה.      

לאור כל זאת, מדוע התורה התירה את דמו של הרוצח  בקלות רבה  בידי גואל הדם?

ויתרה מזאת אם תאמר סמוך למקרה שדמו רותח  שגם זה עדיין קשה, מדוע הותר דמו במידה והרצח בשוגג יצא מעיר מקלטו בטרם זמנו והלא כבר נתקררה דעתו של גואל הדם?

האם אנו מאמצים את דרכם של שכננו הערביים עד עצם היום הזה?