1 אכן כל בירה שיש בה תערובת, ואינה נטו שעורים עם מים, דינה כתערובת, אלא שאסור לגנוז, כי אני מניח שיש בחמץ יותר מ 10% חמץ.
אבל אם נשארה בטעות תערובת כזו עד לאחר הפסח, היא מותרת, כי לא גזרו על תערובת חמץ שעבר עליה הפסח.

2 א זיעת חמץ אינה כחמץ מדאוריתא רק מדרבנן.
ב אידוי חמץ כמו ערק או ויסקי נראה שמותר לגנוז עד אחרי הפסח. כי אם לגבי שביעית הוא גדר ביעור, הרי לגבי פסח, לפחות אין לאסור גניזתו.

הבהרה 21.3.23:

נכון, שבעבר הייתי בדעה שמותר לגנוז ויסקי, בגלל שינוי צורתו משעורים לנוזל מכוח אידוי, 
אבל אני חוזר בי מסיבה פשוטה, כיוון שהויסקי היה חמץ במצב של שעורים לתותים, ושהם ראויים למאכל אדם, וגם כששינה את צורתו לנוזל מכוח אידוי, גם כן ראוי למאכל אדם, אז מאחר והוא ראוי למאכל אדם בכל מצב, וכולנו יודעים שגופו היה חמץ, מי הפקיע את החמץ שבו רק בגלל שינוי צורתו? לכן לדעתי, אסור לקיימו, ודיברתי עם הרב מחפוד בעניין זה, והוא הסכים עמי שאסור לקיימו.
 

ואשר לביעורו, דין ביעור בשביעית שונה מדין ביעור חמץ, כי ביעור חמץ הוא כילויו הפיסי, ודין ביעור שביעית די בכך שפנים חדשות באו לכאן, ומן הענבים או התאנים יצאו אדים, ואדים אלו הפכו לנוזלים שנקראו ערק. זה לדעת מארי ביעור לעניין שביעית, וכן ניתן לומר לעניין הויסקי בשביעית.