שנים רבות איני נוהג להסתמך על העירובים שבערינו, עקב מספר עניינים שנראים לעניות דעתי, לפי הרמב"ם:

ראשית: "צורת הפתח" שהיא אמורה להיות "קנה וכו'…" כאמור בהל' שבת ט"ז,כ. פירוש לדעתי: "קנה" על גביהן, ולא חוט שאינו שומר על הצורה מבלי שיימתח (ואין חוט וכיוצא בו נזכר כלל בהלכות אלו).

שנית: שהרחובות, אפילו בערים קטנות, הם רחבים משיעור ט"ז אמה, כאמור בהל' שבת י"ד,א. אם כן, הרחובות הללו הם רשות הרבים גמורים (כי גם אינם מקורים), ולכן אי אפשר בכלל לערב אותם ולהתיר טלטול מהבתים אל תוכם בשבתות.

שלישית: כל הנושא של גוים שמתגוררים בתוך ערינו. ועוד יותר חמור, היהודים שמחללים שבת פרהסיה. וידוע תקנתם בהל' עירובין פרק ב. אבל אני יכול להעיד שמעולם לא באו אליי בשאלה, לא לגבי כשרותי כיהודי, ולא ביקשו להשכיר ממני מקום, ולא שאלו בענייני עירובים אף לא דבר. ולכן אני תוהה הא כיצד אפשר לומר שיש כאן עירוב או שיתוף?

ורבינו קאפח ז"ל כתב על זאת הנקודה השלישית רבות שם במהדורתו, וסיים בדבר שגם נראה לי תמוה מאד: שאולי אפשר להסתמך על דברי רבנו בפירושו למשנה, ולומר ששייכות ב"כתות" היא מה שקובעת שאדם ייחס "כגוי", ולא סתם חילול השבת וכדומה. וקשה, שהרי רבינו אינו כותב כיוצא בזה בחיבורו הגדול. ואם זאת, אין מצב ששואלים את האדם כאן, "האם אתה בייתוסי" וכו'.

אבקש בכבוד, ביאור דעת הרב בקשר לנקודות שציינתי לעיל.